בבית הקברות הישן בראשון מול הקבר של הסבתא שלי עידה והסבא שלי עשהאל מוצב ספסל משיש תרומת רופאת השיניים הדר' ורה זוסמנוביץ' היא קבורה לא רחוק מהסבתא שלי ומזהבה בולקינד שקבורה ליד בעלה שלמה. ממש בקרבת מקום אליהם נחה מנוחת עולמים היד הרביעית לרביעיית הקלפים השייכת לרעיה אופנהיים. הספסל הוצב לבקשת ד"ר וריצ'קה זוסמנוביץ לא לצורך טיפולי שיניים אלא, כך אומרת האגדה, שיהיה לחברות איפה לשבת ולשחק קלפים. על ורה עוד אספר לכם בפעם אחרת אבל כעת נחזור לזהבה בולקינד שבחצר הבית שלה ברחוב דרור, זה שגרה בו עם שלמה בעלה שהיה מבוגר ממנה בכמה וכמה שנים הגונות, התגוררה כשאני באתי לעולם משפחת דגון . משה אבי המשפחה החליף את שמו מפישביין לדגון והוא התחתן עם בלה גולדשטיין שאחיה שייקה החליף את שמו לאופיר. כן ניחשתם נכון, בלה היתה אחותו של שייקה אופיר ועד היום יש לי בספר הזיכרונות שלי חתימה יפה ועגולה שלו. אז בחצר הזאת, כך התחיל שהייתה ממש מול הבית שלנו ברחוב דרור, מעבר לכביש, היה צריף רעוע בצידה המערבי והצריף הזה שימש כסטודיו ומקום הפעילות של הפסל דאנקו. לדנאנקו הייתה תבנית של מסכת המוות של בטהובן. דאנקו הסביר לי, כשהייתי בן שבע או שמונה לערך, שכשבטהובן מת יצקו לו חומר על הפנים על מנת ליצור תבנית שממנה אפשר יהיה לעשות המון פסלים מגבס בדמותו הוא אמר לי שבאותם הימים זה היה דבר מקובל מאוד ושגם לביאליק עשו מסכת מוות, מעולם לא בדקתי את המידע הזה, אבל אני זוכר אותו עד היום. התבנית הזאת שהייתה לדאנקו הייתה אחד הנכסים החשובים שלו, והוא אמר לי ששילם עבורה המון כסף. כילד היה לי מאוד משונה לחשוב שיוצקים חומר על פנים של בן אדם שמת כדי לייצר מסכה שלו שממנה יוכלו דאנקו ופסלים אחרים לייצר פסלים שלו. הפסל של בטהובן כלל בנוסף לתבנית פניו גם תוספת של זר מעלי דפנה, כזו שיוחדה למצביאים רומיים בשובם עטורי ניצחון משדה הקרב ודאנקו היה מייצר בטהובנים בסיטונות כי היה כנראה ביקוש לדמותו, והוא היה משכיב את הבטהובנים שייצר בשורה ארוכה להתייבש בשמש ונותן לי לצבוע במכחול את זר עלי הדפנה בצבע זהב.
