שיר על לאה גולדברג/ אסי דגני

מָלְאוּ חֲמִשִּׁים שָׁנָה

לִפְטִירָתָהּ שֶׁל הַמְּשׁוֹרֶרֶת וְהַמַּרְצָה לֵאָה גּוֹלְדְבֶּרְג

וַאֲנִי תּוֹפֵס אֶת עַצְמִי לֹא מַאֲמִין

שֶׁכָּל כָּךְ הַרְבֵּה זְמַן כְּבָר חָלַף;

הַאָמְנָם חֲמִשִּׁים שָׁנָה כְּבָר חָלְפוּ מֵאָז? וַהֲרֵי

כְּמוֹ אֶתְמוֹל חִיְּכָה אֵלַי בִּרְחוֹב הַמֶּלֶךְ גּ'וֹרְג' לְשָׁלוֹם

כַּאֲשֶׁר חָלַפְנוּ זֶה עַל פְּנֵי זֶה?

וַאֲנִי שֶׁלֹּא הֶחֱלַפְתִּי אִתָּהּ מִלָּה

אֲבָל נָכַחְתִּי בַּהַרְצָאוֹת שֶׁלָּהּ בְּסִפְרוּת הַשְׁוָאָתִית

כְּשׁוֹמֵעַ חָפְשִׁי בִּתְקוּפַת לִמּוּדַי בָּאוּנִיבֶרְסִיטָה הָעִבְרִית

בְּגִבְעַת רָם (כַּאֲשֶׁר שׁוֹמֵעַ חָפְשִׁי עוֹד הָיָה בֶּאֱמֶת חָפְשִׁי מִתַּשְׁלוּם,

אַחַר כָּךְ הָפַךְ זֶה לְ'חָפְשִׁי לְשַׁלֵּם'...)

    חֲמִשִּׁים שָׁנָה זֶה הֲמוֹן זְמַן אִם מִסְתַּכְּלִים קָדִימָה

    אֲבָל לְאָחוֹר זֶה כְּמוֹ אֶתְמוֹל.