המילים הרכות/ תומר קליין


הַמִּלִּים הָרַכּוֹת שׁוֹכְנוֹת

בַּבָּשָׂר הַחַי שֶׁל הַבֶּטֶן

בַּנְּקֻדָּה הַכּוֹאֶבֶת

בַּצֹּמֶת הַזֶּה שֶׁבּוֹ נִפְגָּשִׁים

אַהֲבָה וְחֶמְלָה

כְּמוֹ שׁוֹשַׁנַּת רוּחוֹת

עַל גַּג בַּיִת בַּכְּפָר

הַמִּסְתּוֹבֶבֶת עִם כִּוּוּן הָרוּחַ

גַּם שָׁם מוֹטוֹת הַבַּרְזֶל

שֶׁכְּמוֹ נִנְעֲצוּ בְּגוּפְךָ

נָעִים בִּתְנוּעָה הַרְמוֹנִית

וְאוּלַי דַּוְקָא בַּמָּקוֹם הַזֶּה הַפָּצוּעַ

כְּמוֹ שַׁעַר אֶל הַלֵּב הַמְּדַמֵּם

יֶשְׁנָהּ רְגִיעָה הַסּוֹפַחַת אֵלֶיהָ

נִצָּנִי בְּהִירוּת

נְגִיעָה מְלַטֶּפֶת

מַבָּט שֶׁמַּצְמִית אֶת עֵינֵינוּ

אֶל הַשְּׁנִיָּה הַמַּרְגִּיעָה

הַהוֹלֶכֶת בַּד בְּבַד עִם הַיֶּדַע

שֶׁיֵּשׁ מָקוֹם בַּחֲדָרִים

לְנוֹכְחוּת