גבריאל רעם

 

 

פרק מספר: 
ואם תעוררו את האהבה
/ גבריאל רעם

מיניות, אהבה ויחסים במבט תודעתי



 

פתח דבר

 

"לעתים קרובות החושניות נחפזת ומקדימה את צמיחת האהבה, וכך השורש נשאר חלש וקל לעוקרו"[1]

 "אפילו הניאופים הושחתו - על ידי הנישואים"[2].

*

איזה מקום (מבחינת התכיפות שאנו הוגים בהם והמקום שהן תופסות בתודעתנו) מופיעות המלים שבכותרת הספר בחיינו? האם מיניות, אהבה ויחסים יתפסו מקום בעשרת המקומות הראשונים? או אולי מילים אלה יגיעו למקום ה19 (הלא ריאלי?)...

על פי ספרות הפרוזה (ספרות הפיקשן) הרי שחלק נכבד ממנה עוסק באחד משלושת הנושאים האלה, ואם הם יושמטו מכל ספרות הפרוזה שנכתבה עד כה, נראה כי יותר מחמישים אחוז מהספרות – יהיה חסר. אפשר להגיד שבשנים האחרונות, בניגוד לתחילת ואמצע המאה הקודמת מין מצוי באחד המקומות הראשונים, או לפחות הפנטזיות על אודותיו, הם הדלק ש'מתדלק' את רובנו במשחק החיים. נכון שיש קריירה, הגשמה אישית ושאר דברים, אך המשחק הבין-מיני הוא עדיין אחד המשחקים שבני אדם משחקים במעורבות גבוהה. זהו משחק שבו מקדם הגירוי גבוה מאוד, מקדם גירוי שגברים ונשים יכולים לראות בו את המפתח או אחד המפתחות העיקריים לאושר ולחיים של סיפוק ושלמות[3].

מפתח, מקדם גירוי, משחק מרכזי - אלה הן מילים וביטויים שלא יכולים לחפון את גודל החשיבות של הקטע הבין-מיני בשבילנו ובחיינו. עד כדי כך שהוא יכול להאפיל על מרכזיות עצם הקיום של האדם בפני עצמו, לעצמו ונוכח היקום, הקיום וחייו המתכלים. אך כמובן שלא רק המין, המין הוא חלק בלתי נפרד משילוש של מין אהבה ומערכת יחסים. מה פשר העיסוק הנכבד הזה בשלושת נושאים אלו?

ויחד עם החשיבות שאנו מייחסים לשילוש הזה, הוא אינו נעדר סכנות. שדה היחסים - הבינאישיים, האהבה והמין הוא שדה שאין אדם שלא פוסע בו, ואם לא פוסע בו יש לו השתוקקות רבה לפסוע בו, למרות העובדה שהוא זרוע מוקשים. נראה שלפחות חלקנו עולה ומתפוצץ על חלקם.

אין כמעט אדם שאינו מאבד רגל או לפחות כף רגל בהתפוצצות של מוקש נעל, למשל כשהפרטנר/פרטנרית נטשו אותם באמצעיתה או תחילתה של מערכת יחסים לוהטת או מספקת במיוחד או סתם מערכת זוגית. זהו מוקש התחלתי. יש כמובן מוקשים רבים נוספים השמורים למועד שבו היחסים מתמסדים, וכל אחד הופך למוקד בודד להגשמת שאיפות רומנטיות, מיניות ואחרות של הזולת, וגם אפיק ניקוז יחיד לתסכולים, מרירות, טענות וביקורת.

נושא משולש זה המופיע בכותרת הספר הוא אם כן התרופה והרעל, הברכה והקללה, השמש שנותנת אור וגם מסנוורת ושורפת.

אין ספק שאנשים רבים לא יסכימו עם דברים רבים שנכתבים כאן, ולמעשה רוב הנושאים הכתובים בספר אינם בגדר עובדה, והם פרי הפילוסופיה הפרטית של המחבר. גם מה שעשוי להתקבל כעובדה, אינו כזה בהכרח. זוהי יצירה סובייקטיבית וכך על הקורא לקבל אותה.

 

*

"התשוקה אינה אפשרית; היא הורסת את מושאיה. האוהבים לא יוכלו להיות אחד ונרקיס לא יוכל להיות שניים".

 דון ז'ואן, נרקיס[4].


פרק 21. מדוע אנו נפגעים דווקא מהקרובים לנו (בני/בנות זוג)?

 

במערכות יחסים נוטים אנשים נוטים לפגוע ולהיפגע האחד מהשניה , וזה כואב, מתסכל והופך קשר שהיה חיובי ובונה, לקשר בעל דינאמיקה שלילית. בפרק זה אגע במאפייני הדינאמיקה השלילית שהורסת קשרים ואציג את המאזן הקוטבי המנוגד לשמירה על קשר אינטימי, חם ובונה.
פגיעה בינאישית בין בני זוג מתרחשת בנוכחות שלושה גורמים:
א. קרבה נפשית ופיזית
ב. הבדל באישיות
ג. כוחנות מצד הפוגע.

א. קרבה נפשית ופיזית - ככל ששלושה גורמים אלה יותר חזקים, כן תהיה עוצמת הפגיעה יותר גדולה, אבל כדי להיפגע - שלושת אלה אינם מספיקים[5], כלומר היכולת שלא להיפגע באופן אישי מהזולת, ממילים ומיחס שיש בהם שליליות כלשהי - היא תוצאה של בגרות רגשית, בגרות שרואה את האדם שקרוב לנו מתוך עצמו וביחס לעצמו, ולא מתוך עצמנו וביחס לעצמנו. לעיתים נשאלת השאלה: "מדוע איתך אני כל הזמן רב, עם העובדים שלי או החברים שלי, לא היו לי כמעט ריבים?"

קשיי התקשורת והריבים הגדולים ביותר הם דווקא עם הקרובים לנו ביותר פיזית ונפשית, ואין אדם שהוא יותר אינטימי וקרוב אלינו מאשר בן/בת הזוג.

הדבר הנורא במריבה ביניהם מתרחש כיש היפגעות. בני זוג שמרבים במריבות הם גם בני זוג שפוגעים האחד בשני. אנחנו רבים, אנחנו פוגעים, אנחנו נפגעים.

פגיעות, פגיעה, לפגוע: אנחנו נפגעים יותר מהאנשים שיקרים לנו, אלה שאנו נמצאים איתם ביחסים אינטימיים והכוונה כמובן לפרטנר לזוגיות. אינטימיות זוהי קרבה נפשית, וככל שגדולה הקרבה בין שני בני הזוג יש יותר סיכויים לפגיעה והיפגעות. מדוע? מדוע אינטימיות מייצרת פגיעות? את התשובה לכך אפשר לראות ברמה הפיזית: פגיעה פיזית ונפשית מתאפשרת בעיקר מטווח קרוב. אין קרבה יותר גדולה מאשר בין בני זוג במיוחד בתחילת היחסים. אנו פוגעים בעיקר בהם. אנשים שנמצאים מחוץ למערכת היחסים של היחיד/יחידה נפגעים פחות ופוגעים פחות. ככל שיש קרבה פיזית או נפשית יותר גדולה בין בני הזוג הפגיעה תהיה תכופה ויותר קשה פיזית או נפשית.

אנחנו נפגעים גם מאנשים שמחוץ למערכת היחסים הזוגית שלנו, אך תוצאת הפגיעות האלה היא פחות אנושה מאשר מהאדם שמצוי איתנו בזוגיות. שוב, מהטעם הפשוט, שהאינטימיות הגדולה ביותר היא בין בני זוג. כדי לפגוע אתה צריך להיות קרוב, וככל שאתה יותר קרוב-אינטימי לפרטנר ביחסים  - אתה עלול לפגוע בו יותר, מכאן שכשנוצרת אינטימיות אמיתית בין בני הזוג היא יכולה להפוך ל'כר פורה' לפגיעות רגשיות.
התנאי הראשון לפגיעה נפשית ורגשית מהפרטנר לזוגיות היא אינטימיות איתו. עומק הפגיעה ותכיפותה עומדים ביחס ישר לעומק וחוזק האינטימיות. אינטימיות היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק להיפגעות רגשית.

ב.  הבדל באישיות - נקודה נוספת שתורמת לעוצמת הפגיעה בפרטנר היא השוני ביניהם. אנחנו אמנם נמשכים לאנשים שנמצאים באותה רמת משיכה כמונו או קצת מעלינו - אם הצלחנו בצורה מרשימה במלאכת הזיווג, אבל ברמה הפסיכולוגית אנו נמשכים לשונים מאיתנו. ככל ששני בני זוג נמצאים מצד אחד באינטימיות, אבל מצד שני שונים זה מזה בכמה וכמה פרמטרים, למשל בן זוג אחד הוא מוחצן והשני מופנם, האחד נסוג והאחר תוקפן - כך גדלים הסיכויים לפגיעה.

ג. כוחנות מצד הפוגע - אלמנט נוסף שמשפיע על היפגעות ממישהו היא רמת הדומיננטיות והשתלטנות של הפרטנר הפוגע. ככל שהוא יותר שתלטן וכוחני, כך יפגע יותר, כי חשוב לו להיות צודק וחשוב שדברים יתנהלו בדרך שלו, וכדי שזה יקרה הוא בולם את הזולת ופוגע בו, כדי שלא יצמצם את המרחב השליטה שלו.

עד כאן ראינו שלושה אלמנטים שתורמים לפגיעה הרגשית אצל בני זוג: אינטימיות, הבדל באישיות וכוחנות מצד הפוגע. אין אלו הגורמים היחידים לפגיעת בן הזוג, כי הימצאותם יחד עדיין אינה הגורם לכך שבן/בת הזוג יפגעו בהכרח. לא ברור שאם אתה אינטימי, כוחני ושונה באופייך ממנו - נועדת לפגוע בו, יש סיבה אחרת: בני זוג נפגעים בגלל שהם לוקחים את הנאמר באופן אישי, כאילו הכוונה היא: לפגוע.

כאשר אדם נכנס ליחסים אינטימיים עליו לקחת בחשבון את השוני באישיות ולזהות מי השתלטן מבין השניים. עליו להבין שככל שהאינטימיות בינו לבין בן/בת זוגו יותר גדולה כך יכול להיות השוני באישיות, גדול ומכאן שהשתלטנות חזקה יותר, ולכן עליו פחות לקחת באופן אישי את דבריו. קל לומר וקשה לבצע, זה גובל בבלתי אפשרי כמעט. המיזוג של אינטימיות גדולה עם מזג כוחני מצד הפוגע, יכולים לגרום לפגיעה רגשית אצל הצד היותר עדין ורך, ויש לו רק דרך אחת - לבן הזוג עדין הנפש, להתמודד עם השתלטנות של בן הזוג השני והיא להשתדל לא לקחת אותה באופן אישי. אני יודע שזה נשמע הדבר הקשה ביותר לעשותו עד כדי כך שזה נשמע מופרך, היות שכל מה שבן זוג שאוהבים עושה לנו נתפס מיד כאישי ביותר. הדרך לא לקחת את הכול באופן אישי היא לפתח בגרות נפשית או רגשית כי ללא בגרות רגשית אין כמעט דרך להינצל מהיפגעות והיעלבות.

בגרות רגשית מתקיימת כשאחד מבני הזוג מתחיל לפתח את היכולת לקחת את האחר בזוגיות כפי שהוא ולא לפי הטוב או הרע שהוא גורם לנו, כלומר כשמרכז הכובד של האישיות נע מהרודנות של האגו אל העולם ואל אנשים אחרים, וכמובן שההיפך גם הוא נכון. כדי להיות בוגר רגשית על בן הזוג להתעלות מעל הכאב שהוא סופג מהפרטנר כי "לאהוב מישהו זה לסבול אותו".

אינטימיות רבה ללא בגרות רגשית, היא מסלול מכשולים אמוציונאלי שעלול להוביל למעורבות אישית, בעיקר של הצד הנפגע, שהוא בדרך כלל הצד שיותר אוהב או פחות שתלטן.
קיימים כאן שני צירים שחייבים לצמוח יחד! אינטימיות ובגרות רגשית חייבים להתפתח במקביל. אינטימיות ללא בגרות רגשית תוביל אמנם לקרבה נפשית, אך גם לפגיעה. בגרות רגשית ללא אינטימיות תוביל אמנם להבנה ולחוסר היפגעות, אך אולי גם לניכור וזרות בין בני הזוג.

אינטימיות ובגרות רגשית הם הפכים. אנשים רבים חוזרים באינטימיות הזוגית והבינאישית - חזרה לתקופת הינקות. ברמה זאת להיות קרוב למישהו פירושו להרשות לעצמך לבוא עם גישה של "מגיע לי". אם שני אנשים חווים אינטימיות דרך "מגיע לי" הם יחוו את השני כגורם להרבה כאב רגשי. אינטימיות חייבת את הבגרות הרגשית, בלעדיה היא תצנח על קוטב האגוצנטריות ותפוצץ את היחסים .

פרמטר נוסף במערכת יחסים שתורם לרמת הפגיעות הרגשית היא רמת האנרגיה. יש יחסים בעלי רמת אנרגיה גבוהה בהם הכול אינטנסיבי, חזק ובעל עוצמה. ביחסים כאלה הפגיעה גם היא תהיה בעלת עוצמה כמו היחסים עצמם. לפי רמת האנרגיה של האדם הפוגע ככל שהוא אדם בעל אנרגיה עוצמתית והוא יותר אינטנסיבי, כך יפגע יותר בשני. על כן, חיים עם אנשים כאלה - בעלי עוצמה ואינטנסיביות יותר גדולים מהממוצע, דורשים בגרות רגשית יותר גדולה מהממוצע.

פגיעה רגשית מינוס בגרות רגשית מעצימים את הפגיעה הרגשית לכדי רמות של פיצוץ ביחסים, כלומר אינטימיות עם הפוגע וכוחנות ועוצמה רגשית מצידו גורמים לפגיעות קשות לצד השני.
אם הצד הפוגע יתחשב וינהג באנושיות בדרך שבה הוא אומר את דבריו מצד אחד, ולצד השני-הנפגע תהיה בגרות רגשית – תצטמצם הפגיעה הרגשית למינימום נסבל.

לסיכום, להלן מספר משפטי מפתח מתוך הפרק:

*  כדי לפגוע עליך להיות קרוב, וככל שאתה יותר קרוב לפרטנר כך אתה יכול יותר לפגוע בו. מכאן שאינטימיות היא כר פורה לפגיעות רגשיות.

*  אינטימיות רבה ללא בגרות רגשית - היכולת לקחת את הפרטנר לזוגיות כפי שהוא, ולא לפי הטוב או הרע שהוא גורם לנו, היא מסלול תאונות אמוציונאלי.

*  ככל שיש יותר אינטימיות כך על הבגרות הרגשית לגדול בהתאם.

*  הדרך היחידה לא להיפגע במערכת יחסים חוץ מפיתוח בגרות רגשית, היא להקטין את האינטימיות. אם אתה רוצה לא להיפגע ולא לפגוע ואינך מוכן לפתח בגרות נפשית, אל תהיה באינטימיות. כמובן שמשפט זה הוא שטות מוחלטת, כי מי מוכן לוותר על אינטימיות ביחסים? מכאן שללא בגרות רגשית על הפרטנר לצפות לתאונות רגשיות רבות.


יחסים הם עציץ חרס

יחסים הם עציץ חרס.
חופנים אדמה, צוברים מי גשמים
ומגדלים פקעות לילך ויקינתון.
מלמעלה שמש, בפנים מים ובתווך צמיחה.

יחסים הם עציץ חרס
בבקר הם אדמה רכה,
בצהרים הם נווה מדבר
ובערב הם סדקים.

יחסים הם עציץ חרס,
בפנים הבטחות חמימות,
בחוץ איומים צוננים,
ובתווך מפרצי סדקים מתרחבים.


יחסים הם כחרס הנשבר,
בבא לילה, יתחכך בהם חתלתול קטנטון
והנה הם מתפוררים,
מתפרקים באחת.  

 גבריאל רעם
*

**
"ואם תעוררו את האהבה" - מיניות, אהבה ויחסים – במבט תודעתי. https://www.mendele.co.il/product/veimteoreruethaahava/…

 



 מתוך: ניטשה, פרידריך. מעבר לטוב ולרוע: לגניאלוגיה של המוסר..קטע 120 (3, 78) [1]

  מתוך: ניטשה, פרידריך. מעבר לטוב ולרוע: לגניאלוגיה של המוסר.קטע 123 (3, 79) [2]

  מתוך: ברן, אריק. משחקיהם של בני-אדם: הפסיכולוגיה של יחסי-אנוש.[3]

  מתוך: וייל, סימון. הכובד והחסד. עמ' 126.[4]

 פיתוח נושא זה בפרק: ''החיבוק ההרסני של הקורבן''.[5]

חפש באתר

טואול - בניית אתרים