שיר:
דמעות/ קרן קולטון 


הַגֶּשֶׁם יוֹרֵד וַאֲנִי כִּמְעַט שֶׁאֵינֶנִּי נִרְטֶבֶת

מִפַּעַם לְפַעַם יוֹרֶדֶת טִפָּה מִן הַגַּג הַדּוֹלֵף.

כָּל טִפָּה מַפְתִּיעָה אוֹתִי כְּאִלּוּ לֹא הָיִיתִי עֵדָהּ לַטִּפָּה הַקּוֹדֶמֶת.

הַדַּף הוֹלֵךְ וְנִרְטַב. הָאוֹתִיּוֹת נִמְרָחוֹת לְאַט.

מָה שֶׁנִּכְתַּב כְּבָר אֵינֶנּוּ קָרִיא.

גַּם אֲנִי

כְּבָר אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מָה רָצְתָה הַכּוֹתֶבֶת לוֹמַר.