על ספר השירה-שלושים רגעים שותקים/ פנינה רינצלר 
 

שלושים רגעים שותקים אינם באמת רגעי שתיקה.

מה הם אם כך אותם שלושים רגעים:  שלושים דקות שבהם נקרא ספר השירה המיוחד הזה או שהם רגעים תמידיים, שהות מתמדת שבה המשוררת באה לעולם החיצוני ומשתפת איתנו הקוראים  את סודותיה, לבטיה, חידותיה, אושרה, עצבונה, שמחתה, בדידותה.

בשלושים רגעים היא פורסת בפנינו הקוראים את כל אלו. אך בדומה לשמה-פנינה, כך היא יוצאת האבן הבאה מהים, ומעזה ומבקשת לדבר על אהבה ועל אכזבות

על געגועים ערבים לניחוח תבשילי סבתא. על הרצון לפרוץ ולפרוש מתוך מעגלי קיום חסרי פשר.

אך בצד כל אלו מצויה בשירים העצמה גדולה:

שמחת חיים, תשוקה, עשיה עוצמתית בתחום עיסוקה המקצועי. והאמנותי, וגם בצורך שלה לבוא אל העולם בחיבוק גדול, חושני ואמיתי. חיבוק עז של כוח האהבה. לא יתרת  חוסר האונים של האכזבה.

בסיכומו של דבר שלושים הרגעים השותקים הם רגעי אמת. אין בהם שמץ מלאכותיות,שפתם נקיה מעכירות. כוונת המשוררת היא להרוויח את האופטימיות של החיים מתוך הצירוף היפפה והמיוחד הזה שיש בספר של בינה ורגש.

כי זו במובנים רבים גם תמצית השירה הטובה באמת לדעת ולחבר יפה ונכון בין בינה לרגש.

כמי שמצליחה לעשות כן היא פורצת לעצמה דרך ראויה בשירה העברית, לטובה.