מאמר:
ארץ הפלא ומסע הקסם של מנחם בן/ הרצל חקק 

על שירתו של  מנחם בן, עיון בספרו האחרון 'חידוש השירים' - הוצאת 'המילים', 2016.

הרצל חקק

בגיל הנעורים היינו באותה חבורה. כתאומים – הרצל ובלפור חקק – היינו הירושלמים שבחבורה. זו הייתה חבורת כתבים: מנחם בן היה כתב נוער של מעריב לנוער, עמנו בקבוצה היו תנחום פבין שהפך לתנחום אבגר, יוסי ביילין, דורית לנדס, ובהצטרפו בהמשך סמדר שיר ואבשלום קור.

כבר כנער למדנו להכיר את הייחוד של מנחםבן כמשורר. אהבנו את שיריו המוקדמים. מנחם בן אהב את השורה הבודדת, את השיר הבודד – וכבר עמדו על כך, שחשובה הייתה לו ההיקסמות מן השורה הנפלאה, מן השיר הנפלא. מי שקורא בשיריו אכן רואה קליידוסקופ צבעוני וחושני, אבל יש חיבור בין הדברים. כאשר חולף המבט הראשון, מחלחלת ההכרה: יש רוח מרחפת מעל לכל הרסיסים הוזהרים. ברור לנו, שהשברים מצטרפים לשָלם הגדול.

 מי שעקב אחר הרפתקאותיו השיריות של מנחם בן, הלך שֶבי אחר שיטוטיו בחבלי ארץ ספרותיים שונים, בדו שיח שלו עם סיפורי מסעות ואגדות חובקות עולם. כבר בשריו הראשונים, ראינו את הנטייה של מנחם בן כמשורר, לעטוף את כתיבתו במעטפת מיתולוגית. בשירי 'אדרת הגפן' העיד מנחם בן על ההתכתבות הפנימית והשירית עם מסעי דוליטל הרופא.

בספרו 'חידוש השירים' שיצא לאור לפני 4 שנים – חשף בן את סודותיו ואת דרכו. ראינו את מנחם בן שב  בקובץ האחרון שלו לארצות שיריו, וכבן אובד מנסה באותה 'שיבה מאוחרת' להאיר את חייו, את הרומן שלו עם השפה העברית, אתהקשר שלו עם ילדותו, עם סיפורי המסעות שנותרו בלבו לָנצח.

מנחם בן חושף בפנינו במבוא לספרו 'חידוש השירים' את העובדה, ששירתו ניזונה מהשפעות ספרותיות שונות, ואנו הקוראים מוקסמים מן הדרך, שבּה היטיב לברוא עולם חדש מן הגלריה הספרותית שנאגרה בו, ששבתה את לבו. מסעות והרפתקאות ומיתוסים שונים נרקחו בכתיבתו – ומנחם בן רואה עצמו כמו רמז בין השיטין, שראה לפניו עמוד אש. שירתו, נראית, איפא, כממשיכת דרכו של ט"ס אליוט, וכך כתב מנחם בן:

"הרי אפילו "ארץ הישימון", להבדיל, השיר המפורסם ביותר במאה העשרים, של ט.ס. אליוט, הוא בעיקרו קולאז' של מאות מקורות שיריים ולשוניים אחרים".

 כך במבוא ל'חידוש השירים'. ויש אמת בדבריו.

מנחם בן הוקסם מדרכו של אליוט,  ובדרך שבה שאב ממקורות ספרותיים ומיתיים בנה יצירה מקורית לתפארת: בן ידע לקשור את אהבתו לשירה עם הקליידוסקופ הספרותי ששכן בתוכו. אפשר למצוא ביצירתו ניסיון ללכת בדרכו של אליוט: אפשר לראות בשירי 'אדֶרֶת הגפן' ובשירים אחרים ניסיון לסחוף את קוראיו כחלילן מהמלין לארץ פלאות משלו, כעין השתקפות לירית אישית שיצר בעקבות 'ארץ הישימון'.

מי שקרא את אליוט יכול לראות את התפרים, את החוטים, מבעד לשורות הכתובות – מעין ארמזים סמויים החושפים בעדינות את שבילי ההשפעה הפואטית: אפשר למצוא את הקִרְבה בין מנחם בן לבין אליוט – ביחס שלהם לחיבור בין השברים לשלם? ואכן בספרו הנשגב של אליוט אין השברים נותרים כבודדים בחלקם, ויש מסכת מיתולוגית המחַבֶרת אותם למכלול מרהיב ועמוק במיוחד.

שיבה מאוחרת אל יצירתו של מנחם בן מחייבת מבט מחודש ומעמיק, ובעיניי ראוי לבדוק את הקשר בין שירת מנחם בן והקשר שלה ל'ארץ הישימון'. ברשימה קצרה זו אנסה לשרטט מבט פותח שיש בו להאיר בדרך מיוחדת את שירת מנחם בן. ראייה שכזאת יש בה להאיר באור נגוהות את הקשר הרוחני בין שתי השירות: נוכל להשוות בין  מנחם בן, שהשעין את 'אדרת הגפן' על מסעי דוליטל ועולמות קדומים – כעין מקבילה להסתמכות של אליוט על מסעי אבירים ומלכים, על שברי מיתוס קדום: האגדה על הגביע הקדוש, הסיפור על הדייג שקולל, אגדת האביר שיגאל את המלך ואת הארץ הסובלת מן השממה שנפלה עליה.

בפרק א' של שירתו בעקבות דוליטל הרופא כתב מנחם בן:

דּוּלִיטְל הָרוֹפֵא וְחַיּוֹתָיו (אַף הַחֲזִיר גֶּבּ-גֶּבּ)

הִגִּיעוּ לְאַפְרִיקָה. רוּחַ אֲבִיבִית

נָשְׁבָה, וְסִמְּרָה אֶת נוֹצוֹתֶיהָ שֶׁל פּוֹלִינֶסְיָה, עַכְשָׁיו הַתְּמָרִים,

הַקַּרְקַע הָאָדֹם, הַנְּמָלִים הַשְּׁחוֹרוֹת. הַגֶּשֶׁם וְהַשֶׁמֶשׁ

הִתְחַלְפוּ.

מדובר בשירה קוסמית, בתפאורה שבּה יש שידוד מערכות חובק עולם:

. הַגֶּשֶׁם וְהַשֶׁמֶשׁ

הִתְחַלְפוּ.

איתנֵי הטבע אינם קבועים, יש זעזועים, והאדם חש כל חבטה: מה שקורה בחוץ – יש לו תהודה בִּפְנים. אל נשכח, בספרו של אליוט 'ארץ השממה' מצאנו מוטיבים של קמילה ושיבה לחיים, תהליכים קוסמיים שחורשים תלמים באותה עולם מיתולוגי לקראת היעד הגדול – תהליך הגאולה.

גאולה משיחית, גאולה פנימית

בשירתו של מנחם בן – הכיוון העיקרי הוא באופן דומה גאולת משיחית, והדגש המיוחד - גאולה פנימית. באחת המסות של אליוט על לשון השירה – ראינו שדגירת המיתולוגיה והמראות בנפש המשורר מוליכה, לסוג של היטהרות. הבאתי הרחבה של פרשנות זו מצדו, בסוף המסה שלי. אליוט כרך את הגאולה שלו בדמות ישו, ואילו אצל מנחם בן ההישענות היא על מוטיבים מתוך המקורות שלנו : בדברי ליווי שלו בספר 'חידוש השירים' לוקח אותנו מנחם בן לחיבור העמוק למסורות עתיקות ביצירה העברית: בן מחבּר את האדֶרֶת הקסומה – אדרת הגפן - לכתונת הפסים של יוסף, ובשירים אחרים שלו אפשר למצוא חיבורים דומים. כך, לדוגמה, מצאנו שאיבה בשיריו ממסורות מקראיות כמו היטהרות בדם ציפור, חיטוי באזוב, בשיר הכּלנית, ועל כך בהמשך.

בַּמַּיִם הַחַיִּים, בְּדַם צִפּוֹר תִּטְהֵר.

ובהמשך השיר:

חַטְּאֶנָּה בְּאֵזוֹב. חֶמְאָה וּדְבַשׁ בָּרְכֶהָ.

בפרק ו' - שהוא שיאו של השיר היפה הזה על מסעי דוליטל – הוא כותב:

ו. אַדֶּרֶת הַגֶּפֶן

וּבִצְפוֹנָהּ שֶׁל אֶרֶץ יוּלִיקִינְגִי

מָקוֹם שָׁם הַנָּסִיךְ הַשָּׁחֹר

וְהַפֵיּוֹת הָעֲדִינוֹת מַשְׁמִיעוֹת

יָדְעוּ צִפּוֹרֵי הַיַּעַר וְהַתַּנִּינִים כִּי עוֹד יָשׁוּב הָרוֹפֵא הַמֻּפְלָא לְאַרְצָם

וְאַף הַתֻּכִּי קָרָא מֵעַל אַדֶּרֶת הַגֶּפֶן.

'אדרת הגפן' הופכת להיות לבוש שמשמעו – בגד ההיטהרות, בגד התיקון. וראו נא מה כותב מנחם בן בספרו 'חידוש השירים' על משמעות אותה אדרת:

"זה השיר האחרון בסידרת "אדרת הגפן" על דוליטל הרופא ומאורעותיו, ואם השיר הראשון הוא ביאתו הראשונה של המשיח, הרופא, אז השיר האחרון מכיל אולי את  צופן ביאתו השנייה: "עוד ישוב הרופא המופלא".

אדרת הגפן זכתה לחיזוק כאשר מנחם בן פרסם לאחר זמן שירה נוספת, ששאבה מסיפורי מסעות

שירה שנשעה על סיפור ההרפתקאות והנדודים של מרקו פולו.

האחים פולו

וּכְשֶׁחָזְרוּ מִדֶּרֶךְ הַמֶּשִׁי וְאוֹר הָרוּחַ בָּעֵינַיִם,

וּבָאוּ לְעִירָם וֶנָּצְיָה מֶרְחָק שֶׁל מַיִם

וּבְחַדְרֵי חֲדָרִים שֶׁל קוּבְּלַאי חַן הָיוּ הַנְּעָרוֹת

מַמְתִּיקוֹת סוֹד, מַמְתִּיקוֹת בְּשִׂפְתּוֹתֵיהֶן אֶת פִּטְמוֹת הָעֵנָב, כִּי עַל כֵּן               

הָיָה קַיִץ, וּבַמִּרְפָּסוֹת

נָפְשׁוּ פּוֹעֲלִים.

אֲנַחְנוּ הָאַחִים פּוֹלוֹ, חָזַרְנוּ מִדֶּרֶךְ הַמֶּשִׁי

הֵבֵאנוּ מַתָּנָה.

הביטויים 'מרחק של מים' ו'דרך המשי' מקבלים משמעות של מרחבים רוחניים, מרחב רוח,  מרחב יבשה.

כאשר אנו קושרים בין שירי 'אדרת הגפן' של מנחם בן למחרוזת השירים שלו - 'האחים פולו' – אנו רואים את החוליות המקשרות, את התשתית המחברת ביניהם. יש במזוודת שיריו של מנחם בן 'רצפה כפולה' – יש עולם חיצוני נפלא, אך מתחת לשכבות הגלויות מבעבעים קולות, צלילים של סיפורי הרפתקאות ששבו את לבּו כנער. אלה הפכו למעֵין 'כתבי קודש', הנותנים מעטפת מיתית לכל המסופר.

סיפורי מסע שהפכו למיתולוגיה

גדלנו באותו עולם של  ילדות, וקריאה בשיריו היא סוג של שיבה מאוחרת עבורנו. כמוהו לא שכחנו את התשתית הספרותית הזאת של אותה תקופה, סיפורי הילדות שהציפו אותו עולם: הכל שב אינו כמו פנס קסם: סיפורי ההרפתקאות כמו מסעי דוליטל, מסעו של מרקו פולו היו לנו לעמוד אש ועמוד ענן, זה היה פס הקול של ילדותנו. ליד סיפורים אלה אהבנו את הסיפור על סטנלי בערבות אפריקה, את סיפורי ד'אמיצ'יס 'הלב' וסיפורי  מסעות אחרים. מי הספיק לשכוח את מרקו המחפש אחר אמו האבודה?

בדברים המלווים את שיריו בספר 'חידוש השירים' מתוודה מנחם בן ומספר בקסם רב, אחר אותו עולם של ילדי שנות החמישים, שקראו סיפורי מסעות באנציקלופדיה 'גדולי עולם', שהיו מכורים לסיפור 'חסמבה', 'תום סויאר', חוברות 'טרזן', ספרי ז'ול וורן ועוד. לרגע נדמה היה, שזה עולם שהיה ואיננו עוד. מרתק לקרוא את מנחם בן, ללכת בשבילי שיריו: הלב מחסיר פעימה, ואתה יודע: החותם של אותו עולם נשאר לנצח.

מנחם בן מספֵּר על פרקי מרקו פולו ומסעות האחים פולו, וכילד שאינו שוכח דבר, חושף בפנינו בתום לב את מחברותיו האבודות: בן מוביל אותנו לפרקי הסיפורים, שקרא באנציקלופדיה 'מעיין', שהייתה אז מעין 'ספר הספרים' של הילדים באותו עולם בלתי נשכח. היינו ילדים באותו מרחב גיאוגרפי לא נגמר. מרגש לקרוא את וידוייו של מנחם בן, שהפך את סיפורי המסע שקראנו, את ארץ החלומות של ילדותנו – למיתולוגיה רוחנית. תורת פלא זו הפכה לפנס קסם שמאיר לנו, מסייע לנו להבין מה היה לנו, מה קרה לעולם. שיריו כמו מנסים לחשוף בפנינו זוהר נסתר, משמעות לחיים, דרך לגאולה פנימית וקוסמית.

את שירי המסע בעקבות מרקו פולו, פרסם מנחם בן בעיתון "הארץ" בשנת 1965 או 1966 במוסף הספרותי שערך אז בנימין תמוז.

סיפורי המסע חשפו את הילדים באותן שנים למראות שלא מן העולם הזה, לצירופי מילים שלא הכירו – ומנחם בן כילד וכנער שמר הכול בלבו ולא שכח. מי שקרא את מאמרי הביקורת של מנחם בן לא שוכח לרגע, עד כמה היה חשוב למנחם בן להישבות בקסמן של מילים, בקסמן של שורות  מבריקות.

בחלוף ימים, כאשר מנחם בן שב לערוך את שיריו כמשורר מבוגר – הוא חושף בגילוי-לב, כמה הוא שבוי כל כולו בקסם החושני של המילים, בקסם המסעות המופלאים:

אותה שירה, שמנחם בן עטף אותה במעטפת מיתולוגית של סיפורי מסע מופלאים, מקבלת הילה מיוחדת, וכך זכינו גם לקישור של שיריו ל'דרך המשי'. אותה טריטוריה מופלאה הופכת לחלקת אלוהים קטנה, ארץ קסם פואטית.

"הכוונה היתה ללא ספק להקסים באמצעות המילים המאושרות של העולם, המצבים המאושרים, חומרי העולם הקורנים מתוך עצם הקריאה בשמם. הנסיון הוא להחזיר למילים את קיסמן החושני הראשון:  למשל, באמצעות צירוף מילים גיאוגראפי קסום וקונקרטי כמו "דרך המשי", החוזר ליופיו המקורי משום שאני מציב אותו בתוך ריקמת מילים המחדשת אותו, לצד "פטמות העינב", "מרחק של מים", "אור הרוח", כולם צירופי לשון רוחניים קורנים חושניים. והמקור לכל השיר הזה הוא  הפרק על מרקו פולו באנציקלופדיית "מעיין" המופלאה לבני הנעורים  בכרך "גדולי עולם", אחד מספרי הפלא של ילדותי ואחד מספרי היסוד של חיי".

מנחם בן קם לחשוף בספרו האחרון 'חידוש השירים' את נתיבותיו:  ההתרחשויות בטבע ובעולם מהדהדים בלב האדם, כפי שראינו בנבואות הקדומות – והנה דרך שבה מלחמת העולם מקבלת השתקפות פואטית בעולמו של הילד השר. ראו נא כיצד חלחלחה המלחמה לאותו שיר  על נמל הפנינים.

הכלנית היא מרכז הבריאה

שיר מיוחד של מנחם בן שאהבנו היה השיר על הכלנית ככוכבת כלולות, מרכז הבריאה. הכלנית היא מרכז השיר שלו 'בחוץ'. כפי שהעדיף את השברים על השלמות, את המילה המקסימה על השורה כולה – אנו מגלים כיצד הוא מתפעם ומקפיא את כל העולם עבור מראֶה נשגב אחד, כל היקום עוצר נשימה ליד מילה אחת: וכך הוא כותב בשיר 'בחוץ':

בחוץ

בַּחוּץ כַּלָּנִית. כִּבִּיתִי אֶת הַמְּנוֹרָה.

ואנו זוכים בספר 'חידושי השירים' ליומנו הפנימי של המשורר, שמתאר בפנינו כיצד באמצעות שיר כה קטן ניסה לשורר את החמדה המוארת של העולם:

"מה רציתי להגיד כאן? קודם כל, שהחומר עצמו, השם עצמו, "כלנית", יכול לעורר את כל החמדה המוארת שיש בו, בתנאי שנניח אותו בתוך סביבת מילים, שאיננה מפריעה לו להאיר. לכן "כיביתי את המנורה", כדי שאור הכלנית יפיץ את עצמו לתוך נפש הקורא. וזהו חלק מאסכולת האושר שראיתי את עצמי כחלק ממנה"

הנה כי כן, יודע המשורר למקם את עצמו על הסקאלה הנכונה. הוא משורר של מסעות מופלאים, של סיפורי הרפתקאות פואטיים.

אותה כלנית הפכה להיות מרכז הבריאה בעיני המשורר, פלא טבע שיש לכבות את המנורה – וכל זאת כדי לתת לנפש לספוג את גדולתה והדרה – קיבלה חיים מלאים בשיר אחר – שהוא בעיניי, השיר היפה ביותר והמושלם ביותר של מנחם בן. ראו נא כיצד הכלנית שכל העולם עצר נשימה כדי לחזות בה, הופכת לסמל, להוויה רוחנית וארוטית, סמל לטוהר מושלם:

משי

כַּלָּנִית בַּחוּץ. הַמְּנוֹרָה כָּבְתָה.

שֶׁמֶשׁ וְגֶשֶׁם. מִתְפַּשֶּׁטֶת שִׂמְלָתָהּ.

הַמַּיִם מְלַוִּים קִמְרוֹן וְקֹעַר;

הַמֶּשִׁי הַלָּבָן שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִנְגֹּעַ.

תִּמְתַּק לִי חֶרְדָתָהּ.

בַּמַּיִם הַחַיִּים, בְּדַם צִפּוֹר תִּטְהֵר.

חֲזִיָּתָהּ הַלְּבָנָה וִירֵכֶיהָ.

חַטְּאֶנָּה בְּאֵזוֹב. חֶמְאָה וּדְבַשׁ בָּרְכֶהָ.

השיר הולך בשבילי החוץ, בנתיבי הפנים – מסע קסום בחושך ובאור, במחול השמש והגשם..

לא שכחנו לרגע את השורה המטריפה משיר אחר שלו – שתיארה את הגשם והשמש מתחלפים ביניהם, שידוד מערכות קוסמי ופנימי. ראו נא כיצד המים מתנים אהבים עם הכלנית – וחושו נא כיצד המילים 'קמרון וקוער' כמו מעניקים לאותה כלנית מאפיינים נשיים, כלה מרהיבה. הדמיון הפואטי נותן לכל זה נופך נשי ארוטי – 'חזייתה הלבנה וירכיה'.

הכלנית היא מרכז ההוויה, היופי שלה מבהיק לנוכח תהליך פולחני של טיהור, ברגע של מהפכה בטבע ורעידת נפש וחרדה – שינויים המחוללים תמורה רוחנית חוצָה גבולות.

בריאה על הסף – קסם ההוויה

מנחם בן אינו רק משורר של מסעות רוחניים מופלאים, כמשורר היטיב לתאר עולם מיתולוגי שנעטף במיתוסים פולחניים מזכְּכים: היטהרות בדם הציפור, חיטוי באזוב, גאולה וטוהר וברכה מימי קדם באמצעות המעטפת המקראית – "חֶמאה ודבש". ביטוי שובה לב בעקבות 'חלב ודבש'.

. אצל מנחם בן השירים חותרים למטמורפוזה הלקוחה ממסורת תנ"כית – היטהרות פולחנית:

חַטְּאֶנָּה בְּאֵזוֹב. חֶמְאָה וּדְבַשׁ בָּרְכֶהָ.

הטקסטים השיריים של  מנחם בן מבקשים להוביל את העולם לרובד הקסום, הטהור, הרוחני. השירה מובילה לקתרזיס - שינוי של העולם הטמא – תהליך עילאי ועמוק של טיהור וחיטוי.

הקסם של עולם הילדות – ארץ פלא

גדלנו באותה ילדות, מנחם בן היה כתב נוער בשנים שאני ואחי בלפור חקק היינו כתבי נוער – ועמנו היו בחבורת הכתבים – תנחום אבגר, יוסי ביילין, דורית לנדס ועוד. כולנו זוכרים את העולם שחלף: עולם קסום של ילדים שהוקסמו מסיפורי הרפתקאות, שהעריצו את חוזיליטו, שרצו לקרוא עוד חוברת 'טרזן', עוד ספר של 'חסמבה'. מנחם בן קרא את עולם הילדות שלנו  ושל חברינו לאותה תקופה. הוא חש את הקסם הגדול של המיתולוגיה שעטף את העולם התמים שלנו.

ממרחק שנים מתעוררת אותה ילדות שלא נטשה אותנו, קם לחיים אותו עולם, אותם מסעות מופלאים שטלטלו אותנו.. וראו נא פלא: מנחם בן בא להציב לנו מיתולוגיה פרטית בעקבות סיפורי המסעות וסיפורי העולם האבוד שלנו.

מנחם בן הציג כמיתוס את 'ארץ הפלא', את חמדות העולם הגנוזות, את מסעות הקסם בעקבות גיבורי ילדותו, בעקבות מחוזות החלומות של ילדי התקופה.

בשירת המסעות הקסומה של מנחם בן קם לתחיה עולם הילדות, וכקוראים זכינו לשוטט באותו מחוז חלומות - כפר שירי נשגב ובראשיתי. גם היום אנו עומדים נרגשים, כמטיילים בארץ פלא, כחוזים באותה כלנית נשגבת, שיש לכבות את כל העולם כדי להשתחוות ליופיה.

כָּכָה בַּעֲרֹב הַיּוֹם

תָּמָרָה מִתְפַּשֶּׁטֶת אֶת הַשִּׂמְלָה.

בַּבֹּקֶר הַפָּרָג פָּרַח אָדֹם.

בָּעֶרֶב פְּרִיחָתוֹ הָאֲפֵלָה.