סיפור תלמודי:
האיש בעל שני הראשים/  מתוך  משלי שלמה המלך

 

יוֹם אֶחָד נִכְנַס אֵצֶל שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ אַשְׁמְדַי מֶלֶךְ הַשֵּׁדִים

 

וְאָמַר לוֹ: אַתָּה הוּא שֶׁכָּתוּב עָלֶיךָ "וַיֶּחְכַּם מִכָּל הָאָדָם" (מלכים-א ה, יא)?

 

אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: הֵן, כָּךְ הִבְטִיחַנִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

 

אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַי: אִם תִּרְצֶה אֲנִי מַרְאֶה לְךָ דָּבָר שֶׁלֹּא רָאִיתָ מִיָּמֶיךָ!

 

אָמַר לוֹ: הֵן,

 

מִיָּד הוֹשִׁיט אַשְׁמְדַי יָדוֹ לְאֶרֶץ "תֵּבֵל"

 

וְהוֹצִיא מִמֶּנָּה אִישׁ בַּעַל שְׁנֵי רָאשִׁים וְאַרְבַּע עֵינַיִם.

 

נִזְדַּעְזַע שְׁלֹמֹה וְנִבְהַל

 

וְאָמַר: הַכְנִיסוּהוּ לְחֶדֶר.

 

 

 

שָׁלַח וְקָרָא לִבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע.

 

אָמַר לוֹ: תֹּאמַר, שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֵּינוּ בְּנֵי אָדָם?

 

אָמַר לוֹ: חֵי נַפְשְׁךָ, אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אִם יָדַעְתִּי; אֶלָּא שָׁמַעְתִּי מֵאֲחִיתֹפֶל שֶׁיֵּשׁ תַּחְתֵּינוּ בְּנֵי אָדָם.

 

אָמַר לוֹ: אִם אֲנִי מַרְאֶה לְךָ אֶחָד מֵהֶם מָה תֹּאמַר?

 

אָמַר לוֹ: וְהֵיאַךְ אַתָּה יָכוֹל לְהַרְאוֹת מֵעָמְקָהּ שֶׁל אֶרֶץ, שֶׁהִיא מַהֲלַךְ חָמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וּבֵין אֶרֶץ לְאֶרֶץ גַּם כֵּן מַהֲלַךְ תַּ"ק שָׁנָה?

 

מִיָּד שָׁלַח שְׁלֹמֹה וְהֵבִיאוּ לְאוֹתוֹ בֶּן אָדָם אֶצְלוֹ.

 

כֵּוָן שֶׁרָאָהוּ בְּנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע נָפַל עַל פָּנָיו

 

וְאָמַר: בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיַנִי וְקִיְּמַנִי וְהִגִּיעַנִי לַזְּמַן הַזֶּה!

 

 

 

אָמַר שְׁלֹמֹה לְאוֹתוֹ בֶּן אָדָם: בֶּן מִי אַתָּה?

 

– אָמַר לוֹ מִבְּנֵי אָדָם אֲנִי, מִתּוֹלְדוֹת קַיִן.

 

– בְּאֵיזֶה מָקוֹם מוֹשַׁבְכֶם?

 

– בְּאֶרֶץ "תֵּבֵל".

 

– יֵשׁ לָכֶם שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ?

 

– הֵן.

 

– מֵהֵיכָן זוֹרֵחַ הַשֶּׁמֶשׁ וּלְהֵיכָן הוּא שׁוֹקֵעַ?

 

– זוֹרֵחַ בְּמַעֲרָב וְשׁוֹקֵעַ בְּמִזְרָח.

 

– מָה מַעֲשֵׂיכֶם?

 

– אָנוּ חוֹרְשִׁים וְקוֹצְרִים וְרוֹעִים צֹאן וּבָקָר.

 

– מתְפַּלְּלִים אַתֶּם?

 

– הֵן.

 

– מַה הִיא תְּפִלַּתְכֶם

 

– "מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (תהילים קד, כד)!

 

 

 

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: אִם רְצוֹנְךָ נַחֲזִירְךָ לִמְקוֹמְךָ.

 

אָמַר לוֹ: עֲשׂוּ טוֹבַתְכֶם וְהַחֲזִירוּנִי לִמְקוֹמִי.

 

 

 

מִיָּד קָרָא הַמֶּלֶךְ לְאַשְׁמְדַי

 

וְאָמַר לוֹ: לֵךְ וְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ.

 

אָמַר לוֹ: אֵינִי יָכוֹל לְהַחֲזִירוֹ לִמְקוֹמוֹ לְעוֹלָם.

 

 

 

כֵּוָן שֶׁרָאָה אוֹתוֹ בֶּן אָדָם כָּךְ – נָשָׂא אִשָּׁה וְהוֹלִיד מִמֶּנָּה שִׁבְעָה בָּנִים.

 

שִׁשָּׁה מֵהֶם בִּדְמוּת הָאֵם, וְאֶחָד בִּדְמוּת הָאָב, שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי רָאשִׁים וְאַרְבַּע עֵינַיִם.

 

 

 

וְאוֹתוֹ הָאִישׁ הָיָה חוֹרֵשׁ וְקוֹצֵר, וְנַעֲשָׂה עָשִׁיר גָּדוֹל מֵעֲשִׁירֵי עוֹלָם.

 

 

 

לְאַחַר זְמַן מֵת הָאִישׁ הַזֶּה וְהִנִּיחַ יְרֻשָּׁה לְבָנָיו.

 

הִתְחִילוּ הַבָּנִים מְרִיבִים.

 

הַשִּׁשָּׁה אָמְרוּ: אָנוּ שִׁבְעָה לְחַלֵּק מָמוֹן אָבִינוּ.

 

וּבַעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים אָמַר: אָנוּ שְׁמוֹנָה, וְעָלַי לִטֹּל מִן הַיְּרֻשָּׁה שְׁנֵי חֲלָקִים.

 

 

 

הָלְכוּ כֻּלָּם אֵצֶל שְׁלֹמֹה

 

וְאָמְרוּ לוֹ: אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ! אָנוּ שִׁבְעָה,

 

וְאָחִינוּ בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים אוֹמֵר, שֶׁאָנוּ שְׁמוֹנָה,

 

וְרוֹצֶה לְחַלֵּק מָמוֹן אָבִינוּ לִשְׁמוֹנָה חֲלָקִים,

 

וְהוּא רוֹצֶה לִטֹּל שְׁנֵי חֲלָקִים.

 

 

 

מִיָּד קָרָא שְׁלֹמֹה לְסַנְהֶדְרִין

 

וְאָמַר לָהֶם: מָה אַתֶּם אוֹמְרִים בַּדָּבָר הַזֶּה?

 

– שָׁתְקוּ.

 

אָמַר לָהֶם שְׁלֹמֹה: "לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט" (ירמיה כא, יב).

 

 

 

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה נִכְנַס שְׁלֹמֹה לְהֵיכָל וְעָמַד בִּתְפִלָּה לִפְנֵי הַמָּקוֹם

 

וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּשֶׁנִּגְלֵיתָ לִי בְּגִבְעוֹן

 

וְאָמַרְתָּ לִי: "שְׁאַל מָה אֶתֶּן לָךְ" (מלכים-א ג, ה),

 

לֹא שָׁאַלְתִּי מִמְּךָ לֹא כֶּסֶף וְלֹא זָהָב אֶלָּא חָכְמָה, כְּדֵי לִשְׁפֹּט בְּנֵי אָדָם בְּצֶדֶק,

 

הָאֵר נָא עֵינַי לְהוֹצִיא דִּין אֱמֶת.

 

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אֲנִי נוֹתֵן לְךָ חָכְמָה בַּבֹּקֶר.

 

 

 

לַבֹּקֶר שָׁלַח שְׁלֹמֹה וְקִבֵּץ כָּל הַסַּנְהֶדְרִין

 

וְאָמַר לָהֶם: הָבִיאוּ לְפָנַי בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים.

 

מִיָּד הֱבִיאוּהוּ לְפָנָיו.

 

אָמַר לָהֶם: רְאוּ, שֶׁאִם יוֹדֵעַ וּמַרְגִּישׁ רֹאשׁ זֶה מָה שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה לָרֹאשׁ הַשֵּׁנִי – אֶחָד הוּא,

 

וְאִם לָאו – הֵם שְׁנַיִם.

 

אָמַר שְׁלֹמֹה: הָבִיאוּ מַיִם חַמִּים!

 

הֵבִיאוּ מַיִם חַמִּים וְזָרְקוּ עַל רֹאשׁ אֶחָד.

 

צָוַח בַּעַל שְׁנֵי הָרָאשִׁים: אֲדוֹנִי הַמֶּלֶךְ, אָנוּ מֵתִים, אָנוּ מֵתִים!

 

 

 

כֵּוָן שֶׁרָאוּ יִשְׂרָאֵל אֶת מִשְׁפַּט הַמֶּלֶךְ תָּמְהוּ וְרָעֲדוּ וּפָחֲדוּ כֻּלָּם מִמֶּנּוּ.

חפש באתר

טואול - בניית אתרים