מאמר:
על המודל הנכון של הצגת גירושין לילדים/ הרצל חקק
 

על ספרו של בני דון יחיא "אמא ואבא רוצים לספר לכם משהו", הוצאת אגם, עריכה עידית נבו, 2020. איורם רונה מור.

 

לסיפור מצורפת בסופו אחרית דבר של פסיכולוגית קלינית וחינוכית – ד"ר עדנה כצנלסון

 

 


גירושין של הורים הם ללא ספק טראומה לילדים. משאלת הלב של הילדים לחיות בעולם שלם והרמוני סופגת מכה קשה, וידוע לכול כמה הפצע הזה נותר פתוח במשך שנים, כמה השבר הזה מרסק חיים של ילדים במשפחות שחווה גירושין.

עורך דין בני דון יחיא שליווה משפחות כאלה, שהיה בקשר עם משפחות בתהליכי פרידה – רכש ידע רב וניסיון רב. כעורך דין בוודאי חווה בני דון יחייא צדדים לא נעימים במאבקים בין בני זוג, ויש לשער שחש רצון עז לתרום לתיקון הדברים, להוביל לריכוך המכה שסופגים הילדים.

השאלה היא כיצד מנחילים לילדים מושגים כמו 'חוסר התאמה' ותשובה כמו 'אבא ואמא הפסיקו לאהוב'. ספר לילדים אינו ספר פסיכולוגיה, ולכן חשתי סקרנות בבואי לקרוא את ספרו של בני דון  יחייא 'אבא ואמא רוצים לספר לכם משהו'.

בוודאי עמדו לפני בני דון יחייא קשיים לקראת משימה כה מורכבת. כעורך דין מנוסה גם הוא מכיר את התופעה, שבה 'קרמר נגד קרמר' אינו סיפור מתוק במיוחד: המציאות מלאה מקרים קשים של מלחמת גרסאות, של הטלת אשמה מצד לצד, של ניסיון לגרור את הילדים למערכה שלעתים אינה יודעת גבול. הספר של דון יחייא רצה, כנראה, לא רק להוביל להצגה נכונה בפני הילדים, אלא לתת להורים כלים למחשבה, תמרורי דרך כיצד לא להיסחף לקרב שיפגע בעולמם של הילדים. תוך כדי העברת אמת זו דרכו של המספר להעביר מסר – אם לא תדעו להיפרד נכון, תפגעו בעצמם. תכשילו את חייכם ואת חייה הילדים. יש לבחור בנתיב נכון שיאפשר לחיות לאורך זמן כמשפחה, למרות השבר הגדול.

 

מודל נכון של הצגת הדברים לילדים

 

בספרו של בני דון יחיא ההורים בוחרים לספֵר לילדים את האמת המרה בצורה כנה וגלויה.

אב המשפחה אומר לילדים:

 "אני בטוח שיהיה לכם קשה לשמוע את זה...אבל אבא ואמא כבר לא חברים טובים כמו שהיינו פעם כשהתחתנו. בטח שמתם לב שבזמן האחרון אנחנו כועסים ורבים ומתווכחים הרבה, ואולי הרגשתם שאין לנו מצב רוח כל כך, אז בגלל זה אמא ואני החלטנו שלכל אחד מאתנו יגור בדירה משלו".

 

הילדים לא מקבלים את הדברים בקלות, והאם מוסיפה:

 "כמו שילדים לא מסתדרים בגן, והגננת מעבירה אותם מקום כדי שלא יישבו יחד, ככה זה גם לפעמים אצל מבוגרים".

 

כמי שמכיר לעומק את הקושי של ילדים לקבל תופעה זו ומציאות כה מורכבת, יודע המספר להוסיף את הטיעון של האם בהמשך:

"חשוב לנו שתדעו, שלהחלטה שלנו אין שום קשר אליכם, ושאנחנו אוהבים אתכם מאוד מאוד".

בכל עמוד המלווה באיורים עדינים ורכים של רונה מור,  יש טיזר המופיע כציוץ של ציפור על נדנדה. כך לדוגמה תמצאו את הציוץ:

"אבא ואמא, לחוד או בשניים – אוהבים אתכם תמיד עד השמיים".

 

לילדים עדיין קשה להבין זאת, ונטל האשמה עובר אליהם. התרסקות ההרמוניה נדמית  להם כמכה שלא קרתה כך סתם מאליה. הם בטוחים שהם הובילו לזה, והם עדיין מבקשים לקחת על עצמם את תיקון המצב.

"אבל אתם כל הזמן רבים בגללנו" אומר הילד להורים, והאם עונה לו: "אנחנו רבים בגללנו, ואתם הילדים הכי נהדרים שיש".

באחרית הדבר של הספר כותבת הפסיכולוגית ד"ר עדנה כצנלסון בצדק, שהמספר יודע להשרות מידה של אופטימיות אצל ההורים והילדים שחווים מועקה כה קשה.

 

איך לרכך את המהלומה

 

המסר של הספר העדין והשברירי הזה לא קל, ויש למספר מחויבות להנחיל את המסר שירכך את המהלומה: יש לכבד את רגשותיהם של ההורים, את הפרטיות שלהם, את הקושי שלהם לחיות טוב ביחד. הפירוק מוצג כדרך ריפוי של מצוקה – תוך הנחלת התפיסה, שלטווח הרחוק יזכו כולם לחיים בהרמוניה טובה יותר.

 

האם אומרת לילדים:

"החיים שלנו ישתנו וזה בלגן גדול, אבל תראו שלאט לאט נצליח להתגבר על הכול".

 והאב מוסיף מיד:

"ואתם תראו שיהיה לכולנו יותר נעים בלי הכעסים והמריבות".

המספר בעצם מדבר לא רק לילדים ואינו חושב רק על העברת מסר נכון שירכך את המכה שהם סופגים. בדרך הסיפור מעביר דון יחיא את ההכרח של ההורים לקחת על שכמם את דרך העמידה הנכונה מול הילדים.

הספר מוביל להצגה הנכונה – ההורים ייטיבו לעשות אם יציגו את ההחלטה כהחלטה משותפת, לבל יתפתח המשבר למלחמת עולם – לבל תיסחף המשפחה למחול שדים, הורה טוב מול הורה רע, האשמות של צד אחד כנגד הצד האחר.

 

הדיאלוגים בין ההורים ותיאור מערכת היחסים הנוצרת בעקבות השיח הנכון – מלמדת עקרונות יסוד, שעולים בעקבות ההתנהלות המושכלת. דווקא משום שמדובר בבעיה מורכבת, בהתנפצות של חלום בעיני הילדים, חשוב למספר להנחיל מסרים באמצעות המשפחה 'האידיאלית' המתוארת תוך כדי התמודדות שברירית בחוויה הנוראה. והוא אכן מצליח להנחיל באמצעות הסיפור שובה הלב אמת מרכזית: העמידה הנכונה של ההורים מול הילדים תשמור על נפש הילדים, תשמור על תדמיתם החיובית של ההורים בעיני הילדים. גם אם יש לכל צד בליבו על הצד האחר – חשוב לנשוך שפתיים. חשוב שההורים יידעו להפריד

בין ההתנהגות הפרטית והוויכוחים בין עמדותיהם המנוגדות - זה מול זה - לבין היותם ראשי המשפחה. יש להם אחריות מקודשת, ואל להם לשכוח את המקום שלהם בחיי הילדים, מקומם כהורים, כמודל להתנהגות, להיותם כוכבי על בעיני צאצאיהם. אַל להם לשכוח את התפקיד הנעלה הזה, הם אב ואם לילדים הפגועים האלה, שמחכים לכל מילה שלהם. עליהם להבין, שהילדים שלהם מצפים מהם להיות אורים ותומים – הם מבקשים לקבל מהם תורת חיים, הם מצפים מההורים לחזק אותם בדרך הקשה המחכה להם.

הסיפור נותן מעטפת אגדית, ועלילה שממתיקה את הגלולה. המספר בחר לתת לספרו מעטפת נוספת, חוות דעת מקצועית שתסייע לקוראים, להורים, לסדנאות שירצו להשתמש בסיטואציות המתוארות.

כותבת בסוף הספר הפסיכולוגית ד"ר עדנה כצנלסון, באותה אחרית דבר מקצועית בסוף הספר:

 

"הסיפור נותן מקום לרגשות הקשים של הילדים וגם של ההורים ואינו מטייח את הצער. הוא מאפשר לילדים לכעוס על ההורים בשל הצעד הקשה שהם עושים. הילדים חוששים מתגובת החברים, וההורים עוזרים להם להתמודד עם סיפור הגירושין שלא באמצעות הסתרה – ומיידעים את המורה ואת הגננת במה שקורה במשפחה".

וסיום אחרית הדבר נותן לכולם את שורת המחץ:

"שיתוף פעולה בין ההורים הגרושים ודיאלוג פתוח בין הורים לילדים הוא המאפשר לילדים להתמודד עם השינוי הגדול בחייהם".

logo בניית אתרים