שיר אהבה מכונן ועילאי/ זהר מנשס

בחצי הלילה/ דורית שירה ג'אן 

בַּחֲצִי הַלַּיְלָה

עֲמוּסָה בִּתְהִיּוֹת

בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ

לָבוֹא לְמַשֵּׁשׁ

אֶת פְּצָעַי.

לְהַפְשִׁיל כְּסוּת עֶצְבוֹנִי

לִנְטֹעַ בִּי שִׂמְחָה.

בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת

אִם נִקְשְׁרָה

נַפְשְׁךָ בְּנַפְשִׁי.

בַּחֲצִי לֵיל הַשִּׁמּוּרִים

שֶׁל קִרְעֵי לֵב,

רִפֵּאתָ אֶת עֶצְבוֹנִי

בְּמוֹ יָדֶיךָ

הָעוֹטוֹת תִּקְוָה.

היה זה במאה החמישית לספירה, כאן בארץ ישראל, עת פייטן מקומי ושמו יניי רשם , כתב ומנה רשימת ניסים שהביא הקדוש ברוך הוא לעם ישראל.

ארוכה הרשימה והיסטורית במהותה; מימי אבי האומה אברהם ועד להצלת העם היהודי מכליה נוראית בתקופת אחשוורוש.

ויהי בחצי הלילה הוא פיוט רב עוצמה ואון, ויניי הפייטן מצייר בצבעים עזים, מוחשיים מאוד, את מוטיב הנס העצום החוזר על עצמו בכל דור ודור ותמיד בחצי הלילה.

נס הצלת נפש העם הניבחר, על ידי הבוחר, האל.

והרעיון המרכזי הזה ,שהאל אוהב את עמו ישראל ולא ייתן לו לשקוע לתהומות הוא חוט שני בפיוט .

יש בפיוטו של יניי התגלויות אלוהיות, יש מלאכים , מלחמות עקובות מדם, מרדפים..

בשירה " בחצי הלילה " מעלה המשוררת פיוט כה עתיק לדרגה ומעלה נוספת ומזקקת בחוכמה רבה את רעיון נס ההצלה החוזר על עצמו.

כאובה הכותבת , עמוסה בתהיות, עצב מצוי בכל נשמתה, ליבה קרוע..

היא מזכירה לי בתיאוריה את מצבו של העם ברגעי השבר הנוראיים.

וכמו הנס בפיוט, גם כאן ישנה התגלות.

לא מלאך ולא שרף הוא המתגלה לכותבת, אלא אהוב ליבה, מושא אהבתה .

וכשם, שהשוכן במרומים מפליא בכל פעם בחצי הלילה להציל את נפש עמו האהוב, ישראל, כך אהוב הכותבת מפליא להציל את נפשה ולהביא אותה לדרגה עליונה של ריפוי.

ההקבלה המרתקת הזו בעיני בין מוטיב נס הצלת האומה העברית בפיוט העתיק כל כך בחצי הלילה, לבין נס הצלת הכותבת מעיצבונה בשיר "בחצי הלילה", הוא מלאכת מחשבת ספרותית של המשוררת.

זהו לא רק שיר אהבה מכונן ועליון. זוהי אמנות ויכולת של קישור מוטיבים פיוטיים בני מאות ואלפי שנים לכתיבה עברית מתחדשת ויפהפיה.