השינויים הולכים להיות כאלה דרמטיים שקשה יהיה לנו לזהות את עולמנו. כדי לפלרטט עם מציאות שכזאת, אנחנו זקוקים לעוצמת פוטנציאל גדולה יותר שתהיה נוכחת בחיים שלנו.
להיות MIND CHANGERS
מי לא שמע במהלך חייו את המשפט: הוא מוכשר מאוד, אבל אינו מנצל את הפוטנציאל שלו? היא עוד תגיע רחוק אם תדע לממש את הפוטנציאל שלה?
מהו הפוטנציאל הזה שכולם מתייחסים אליו? מדוע הפוטנציאל הפך היום לנושא החם ביותר בזירת ההתגוששות במערכת העסקית, החינוכית, החברתית?
בהגדרה המילונית, פוטנציאל הוא יכולת או כוח או אפשרות הטמונים בדבר מה או במישהו כדי לממש דבר מה או להפעלתו. הוא האפשרות להשתפר ולהשיג יותר.
בהגדרה רוחנית, פוטנציאל הוא אור נעדר צורה . הוא המקור ממנו באנו. הוא אינסופי בעוצמתו.
אם לרשותנו עומד פוטנציאל כזה אדיר, מדוע רובינו משתמשים רק ב- % קטן מהעושר הזה? מדוע אנחנו ממשיכים לבזבז משאבי זמן, אנרגיה וכסף שרק גורמים להתנגדויות במקום לזרימה, ולהתקדם בקושי 2 ס"מ? באיזו דרך ניתן להרחיב את מפתן הפוטנציאל?
נתחיל מהתחלה...
אנחנו הראשית... רק שכחנו...
אנחנו האלוהות... רק התרחקנו...
אנחנו הבוראים... רק התחבאנו...
בנו יש הכול... רק חסרי אמונה אנחנו...
מה שמגדיר אותנו כבני אדם זו התודעה שלנו. לא הגוף, לא הנפש, לא הרגשות שלנו, אלא המחשבות/תודעה. כל התבוננות מתוך תודעה גבוהה יותר, משנה את הגדרתנו (כפי שטען הרקליטוס שאיננו יכולים לחצות אותו נהר פעמיים). ככול שנצליח להשיג תודעת מהות, נהיה קרובים למלוא הפוטנציאל שאנחנו.
באנו מהעתיד - מהכוללות הרוחנית שבה כל המהויות היו שלם של אותה עוצמה, ממדיום המושלמות – אחדות המחשבה - פרוטוטיפ של יצור האנוש העילאי. אנחנו מיקרו שלם ועוצמתי של מאקרו שהוא שלם עוצמתי. חומר מהותנו היא תודעת האל. "הנכם אל, הנכם מודעות של יקום, הנכם תודעה" ("ספר הידע" 15/132). כולנו מלאי אור מיטיב. כולנו בעלי עוצמת השמיים של 1,000 ואט (ולא 100 ואט כמו היום). אנחנו מצוידים בכל סודות היקום. "הסוד שלנו הוא לכן סודו של היקום שהוא סוד הפירמידות ("ספר הידע", 11/93). ייצור האנוש העילאי הוא מרכז הבריאה. הוא הנקודה באמצע מעגל שדה התודעה האלוהית, ממנה כל אדוות הבריאה וההתפתחות התחילו. "הינך גלובוס של יקום" ("ספר הידע", 24/220). לכן נכון לומר כי האדם הוא יקום זעיר אנפין והיקום עצמו הוא אדם גדול.
נפלנו אל החושך כתוצאה מחטא גן עדן. חטא גן עדן הפר את חוק שיווי המשקל: הפיתוי, תועלת אישית, הספק, הטלת האשמה על השני. בכך, סגרנו את הפלנטה כמו בתוך קליפת אגוז במשך אלפי שנים של אבולוציה רק למטרה אחת: זיכוך הגופים מחדש וקבלת ההיתר לחזור לנקודת המוצא העוצמתית שלנו.
אם כן, כל בני האדם הם יצורי אור רוחניים המחוברים מבחינה אנרגטית אל הבורא ואל הבריאה כולה באמצעות קישור הולוגרפי (חוט הכסף). על פי חוק האחד, בכל אחד פוטנציאל אלוהי המתגלה בהתאם לתהליכי האבולוציה שלו. הגוף הרוחני הגבוה שלנו (גן אצילי) שומר על מודעות קוסמית וקשר עם הכוח האלוהי. בגלל שנפלנו אל החושך, הגן האצילי משתקף בגוף החומר שלנו כגן מהות – הנשמה אבל מצועף, נסתר, חבוי.
ישנה אגדה שסופרה רבות על ידי יוגי רמאן:
"פעם, כל האנשים ביקום היו "אלוהים" (gods). אלא שהם התחילו לנצל לרעה את הכוח שהיה להם, עד שהחליט האלוהים הגדול ברהמה, שהוא ייקח את המתנה הזאת מהם ויחביא את "ראש האלוהים" במקום שהם לעולם לא יוכלו למצוא. יועץ אחד הציע לקבור אותו עמוק באדמה. אבל ברהמה לא אהב את הרעיון. הוא טען שיום אחד האנושות תחפור מספיק עמוק והיא תמצא אותו. יועץ אחר הציע להחביא את "ראש האלוהים" עמוק בים. לא, אמר ברהמה. יום אחד האנושות תצלול מספיק עמוק ותמצא אותו. יועץ אחר הציע להחביא אותו במקום הכי גבוה. אבל ברהמה טען שהאנושות בסופו של דבר תמצא דרך לטפס גם לפסגות גבוהות והיא תמצא את "ראש האלוהים". לאחר שתיקה, מצא האלוהים הגדול ברהמה את הפתרון להחבאת המתנה הנפלאה מכל: אנחנו נחביא אותה בתוך האדם עצמו. הוא לעולם לא יחשוב לחפש שם".
מכאן שהחיים הם מסע מרתק של התערטלות מכל גופי החומר שלנו עד שנגלה את מהותנו הנאצלה האוחזת בכל הסודות מנצח העבר ועד לנצח העתיד. רק חיבור למהות כאן על פלנטת ארץ, יחזיר אותנו אל נקודת המוצא שלנו אשר בכוללות הרוחנית – הקומה ה-100, ויחבר אותנו מחדש עם הגוף הרוחני שלנו (הגן האצילי).
מכאן שהאדם הוא היחיד בבריאה שמורכב מרוחניות (נצחי) וגשמיות (זמני) יחד. הוא בנוי משבעה גופי חומר דחוסים וגסים ששואפים לחזור לאדמה (עפר, אגו, רצון לקבל לעצמו), ומשבעה גופי אור קריסטליים ועדינים ששואפים לחזור לכוללות הרוחנית (אלוה, מהות, רצון להשפיע). אם איננו מבינים את הפלא שבחיבור בין רוחני לחומר, נמשיך לחיות בקונפליקט שמרעיד את הקיום שלנו.
מאחר ונפלנו למדיום ארץ החשוך, גם הפוטנציאל האדיר בתוך המהות – תודעה – מחשבה שלנו, התכסה.
"אתם מוענקים לעולם כיצורי אנוש עוצמתיים. אף על פי כן, אתם מאבדים את המעלות האמיתיות של מהותכם ומתהלכים כחיה. אתם דורכים בנתיבים רבים בחיפוש אחר מעלותיכם האבודות."
("ספר הידע", 7/61)
התוצאות:
• לא מתקיימים ב"צלם אלוהים" - במהות (פוטנציאל אין סופי, עוצמות מוח, יכולת בריאה, צמיחה והתחדשות), אלא בחומר (בבשרנו ועצמותינו בלבד).
• חיים רשימת מלאי/זיכרונות במקום השראה/בריאה/יצירה.
• אגואיזם הינו המחלה המסוכנת ביותר שקיימת היום על הפלנטה. הוא כל כך שלילי עד כי ביכולתו לחורר את הכלים/גופים שלנו.
• אוחזים בחלומות שווא וכל הזמן מחפשים מרשמי מדף וקביים חיצוניים שיושיעו אותנו.
• מונעים על ידי "תוכנות" ישנות שגורמי חברה התקינו בתוכנו (מושפעים מהסביבה) וממשיכים להתקבע בחיים הישרדותיים מצומצמים.
• כועסים, ממורמרים ומתלוננים על מצבנו, במקום להיות אחריות.
• בטלנים ועצלים לגבי עצמנו. שותים בכפית שפע אינסופי.
• אין בנו אהבה שאינה מותנת.
• חיים בנפרדות, היצמדות, שיפוטיות, לוחמנות, ביקורתיות שמביאות לחיינו הרבה שליליות, חיכוך והרס. אלה לא מאפשרים לאנרגיה לזרום ולמלא את התאים.
• מקבלים החלטות של "כדאי לי" – תועלת אישית.
• חיים למראית עין, למראית לשון, למראית טוב ואושר (סולם הצרכים) המביאים לנו כל כך הרבה כאב, תסכול ופחד.
• מעריכים את עצמנו על פי הישגי "השורה התחתונה" (כסף, רכוש, תואר, מעמד ומנעמי החיים, מה אומרים עלינו), במקום על פי "השורה העליונה".
• מפרים חוקי בריאה, בעיקר את חוק האיזון.
לכן, רובינו שוחים עם יד אחת, רצים עם רגל אחת, עפים עם כנף אחת. זו מציאות שבה עוצמות התודעה, המוח והמחשבה שלנו הם כשל "חור מנעול" קטן; מציאות חושית מגבילה שלא מאפשרת לנו לראות את העושר הפנימי שבנו ולכן, רובינו חיים מתחת לפוטנציאל אין-סופי. זו מציאות שבה השתעבדנו לחומר והרעבנו את עצמנו מהרוח; איבדנו את החירות שלנו והפכנו למשרתים המשועבדים למשרתים: משרתים של הכסף, הכוח, השררה, הראוותנות, הנהנתנות, התשוקה, הגאווה של האגו; חיים מתוך נפרדות, ביקורתיות ותחרותיות שאין לנו בהם סיכוי; נצמדים להרגלים ולתבניות חשיבה של נכון/לא נכון, מותר/אסור. חווים בלימת יצירתיות וחדשנות, סדקים באמון, בנאמנות ובמחויבות. משקיעים ב"שעות מוסך" רבות - תלות בגורמים חיצוניים שיגידו לנו מה ואיך לעשות: תחזוקה מכנית, טיפולים פונקציונליים-סימפטומטיים, בתקווה שהישועה תבוא משם. אנחנו ממשיכים להשקיע בהאדרת האגו שהופך להיות יסוד של התגרות במציאות משתנה. אנחנו משקיעים בעוד ועוד תענוגות רגעיים במקום במה שיעשה אותנו מאושרים תמידית. במציאות כזאת רובנו נחשבים ל"מתים מהלכים", או לאנשים ישנים, החיים במסווה של אדם, הופכים לבורים, כורים לנו את בור החושך שאליו אנחנו נופלים שוב ושוב.
התכלית: חוזרים לנקודה הסינגולרית ממנה באנו – הכוללות הרוחנית.
האתגר: לא ניתן לראות את אופק האירועים = את הפוטנציאל האדיר שלנו כי הוא מעבר לצורה.
הדילמה: כיצד אם כן ניתן לקבל החלטות תבוניות? כיצד ניתן להחזיר את ההגה לחיינו חזרה לידנו? כיצד ניתן לפתוח ארכיבים נעולים ולגלות פוטנציאל אדיר?
מאחר ואנחנו מוגדרים על ידי תודעת המהות שלנו, עלינו להשיג עוצמת מוח, להשיג הבנה עמוקה, להיות מודעים לעצמנו מעבר לצורה, להתפתח מתוך עצמנו (self-creation), לדמיין את עצמנו בעתיד ממנו באנו, כדי שנוכל לקלף את עלי הכותרת ולהתקרב אל המהות שלנו. בתנועה הזאת אנחנו חייבים להפוך להיות בוראים – יוצרים (מותר האדם מן הבהמה), כי בנו קיימת תודעת אל = תודעת עצמנו המהותי.
כדי לגלות את סוד הקסם שאנחנו, עלינו להתפתח כ- Mind Changers.
כדי לגלות את סוד הקסם בתלמידים, בעובדים, בלקוחות, בזוגיות, בהורות, עלינו להתפתח ולפתח כ- Mind Changers.
להיות מהות = להיות בורא במקום מתחרה, להסיר את כל "המלבושים" כדי להתחבר אל המהות שלנו שהיא מעיין נובע שאין בו שום מגבלה
לגלות אמת = לגלות ידע אדיר, להבין את מחשבת הבריאה וחוקיה, להכיר תבנית על, לפגוש בפוטנציאל אינסופי
להשיג תודעה = להשיג עוצמת מוח, הבנה עמוקה של הדברים – מחשבת שורש, אושר, אהבה, השפעה, שלום
משמעות הדבר שבמקום לבזבז משאבי זמן, חומר, אנרגיות ולהתקדם בקושי 2 ס"מ, עלינו להתחבר אל הטבע האוטופואטי ((self-creation הקיים בכולנו, הטבע של בוראים, יוצרים, מתחדשים ומשתנים, להפרות, בעזרת חוכמה – בינה - דעת את הזרעים הנטועים בארכיבים שלנו, ולברוא את עצמנו כל יום מחדש (כי מה שהיה אתמול לא יכול להיות היום). תהליך מרתק שבו אנחנו מתקלפים ומגלים את גופי האור השקופים = הכירות עם האני האמיתי = הכירות עם המהות.
הדרך השקופה
דומה הדבר לתנועה של האורובורוס (ouroboros) שפירושה; לבלוע את "זנבו", אין נקודת התחלה או סוף, הכל מחזוריות אינסופית, מעגל החיים המאפשר לנו ללדת את עצמנו מחדש (יונג), כל יום מחדש, עד שנתאחד עם הגורם הראשוני שאנחנו.
האתגר כאן שעלינו להתבונן פנימה ולהבין שאין דבר בבריאה זולת האדם החושב – מתבונן. כלומר, כל דבר שהאדם נפגש אתו, חווה אותו, טועם אותו, נוגע בו, הוא שלו (self-reference).
מי שמתבונן החוצה - חולם, מי שמתבונן פנימה - מתעורר. קארל יונג
גרעין המהות שלנו שנמצא בתוך הגוף הוא עותק של גן המוצא שלנו אשר בכוללות הרוחנית (הגן האצילי). הוא מלא. שלם. כל הפוטנציאל שלנו מקודד בו. הוא מעיין הנביעה של כל המחשבות שלנו מרגע הנשימה הראשון אי פעם. לכן נאמר: "אדוני האמיתי חבוי בתוככם" ("ספר הידע", 19/224). לכן במהות כולנו בני אלמוות. במהות שלנו אין חומר – אין אטומים, אלא אנרגיות טהורות. מכאן שאנחנו חיים פרדוקס מאוד מאתגר: בני מוות (גוף החומר לא מסוגל לשאת עוצמת אור גדולה) השואפים לאלמוות (לחזור להיות אור)!!!
"יש האומרים יש מהות ויש האומרים אין מהות.
אם יש מהות – איך יתכן שינוי?
אם אין מהות – מדוע אינני הופך לצרצר?"
(מעשיות זן)
המהות לא משתנה אלא צריכה להתגלות. מה כן משתנה? הנשמה שמייצגת את פוטנציאל המהות של האנרגיה הגופנית שלנו. כלומר, אם המהות הינה נקודת מוקד קבועה הרי הנשמה היא זו שמסתחררת סביבה ומניעה את התהליכים האבולוציוניים. נאמר: "וייפח באפו נשמת חיים". חיים = תנועה אבולוציונית המחוברת לנשימת הבורא = לאור אינסוף. ככול שתאי החומר/האנרגיה הגופנית שלנו משתנים ומזדככים, אנחנו צוברים עוצמה ומצליחים להתקרב אל המהות שלנו.
לפיכך, מה שבעצם מזין את החומר שלנו בנתיב האבולוציוני היא המהות. כאשר הברז שלה סגור או פתוח במעט (וודאות קטנה ואי-ודאות גדולה), ההזנה לוקה בחסר. החושך הוא עוצמתי והתוצאות מוכרות. מכאן שהתפקיד שלנו על פלנטת ארץ (תוכנית האבולוציה) הוא לפתוח את ברז האור במלוא העוצמה שלו על מנת שנוכל לחזור אל הריק המואר ממנו באנו (השתוות צורה). אנחנו היצורים היחידים שמסוגלים לעשות זאת ולכן, פלנטת ארץ, בלשון ספר הידע, הינה פלנטת כניסה ויציאה לכל התהליכים האבולוציוניים.
כדי שנצליח לנווט את הספינה האבולוציונית שלנו ללא מים = מדיום שהוא קשה: חומר דחוס, אין בו זרימה כי המים מעופשים בגלל רגשיות שלילית. זהו מדיום של חיזיון (אור לא יכול לעבור בחומר אטום), עלינו להחליט להשמיט את כל ההרגלים שלנו, לקחת על עצמנו את התפקיד MIND CHANGER, לחרוש את השדה שאנחנו, לסקל סלעים, לגרף עשב בר, לחטא את האדמה ואז, לזרוע בו זרעי דעת = זרעי אמת שיפריחו מתוכנו צמח חדש, מהותי, עוצמתי, עמיד. להזין את תהליך הצמיחה באמצעות אנרגיות קוסמיות, עד שנקצור ערך מוסף חזק, אנרגטי ומרגש כמו: מימוש פוטנציאל משמעותי, חיות, חדות, דיוק, אפקטיביות, עוצמה, זרימה.
"אתם אלה שתגרמו לזרעי עידן הזהב להשתרש ולנבוט. אל תשכחו זאת לעולם. אתם תקצרו את גמולכם בעולם וכאן יחדיו" ("ספר הידע", 16/179).
בהצטרפות לדרך השקופה עלינו לגרום למהויות שלנו לדבר. קול המהות הוא בתדר אחר מאשר קול האישיות. אם נמשיך לאחוז באגו = בקול האישיות, נאבד דברים רבים. רק שקיפות תאפשר לנו להתאחד בשלם = להתאסף בזרע המהות של אדוני. כאן עלינו להבין משהו משמעותי; העוצמה הגדולה מבקשת להמשיך את התפתחותה בעזרתנו: היא מנסה לאסוף חזרה את כל הפנים שלה שפוזרו בבריאה. היא מחכה לנו.
אי אפשר לפתוח שערים אוניברסליים אלא בעזרת קול מהותנו!!!
כלומר, עלינו לפתוח ארכיבי סוד בעזרת משיכת אור עליון, פוטנציאל ניטרלי, אהבה, אמת, ידע. ככול שנצליח למשוך יותר אור, נצליח לפתוח יותר צופני ארכיבים, לסתום את החורים בכברה, לאסוף עוצמה לעוצמה, לגלות את מהותנו ולטפס אל עבר מדיום עוצמתי גבוה יותר, עד שנשיג את קומת השורש שלנו – הקומה ה-100. בתהליך המרתק הזה אף אחד אחר לא יכול להתערב בשדה המגנטי שלנו (כי אז המתערב "כופה" את המדיום שלו על האדם). עלינו לדרוש את האנרגיה הרוחנית, הפוטנציאל השלם הניטרלי, בעצמנו!!!
חיינו יבשים בגלל שלא עוסקים בסוד.
לכן, עלינו להכיר בשתי תנועות מרכזיות בבריאה ("ספר הידע", חוברת 26):
1. להשיג את השלם דרך צורה, השתטחות, מהות הלב. מהחוץ פנימה. זו תנועה המשרתת את העצמי.
2. מהחלקיק הקטן ביותר אל השלם. מהמרכז החוצה. מגרעין מהותי אל השלם שאני. מהאל שהוא שורש הבריאה אל האל שחובק את הבריאה כולה. התהליך נעשה במחשבה/בתודעה/במודעות בחתירה להשיג מדיומים שהם מעבר לצורה. זו תנועה שמשרתת את האנושות והממלכות.
אם נמשיך להלך בנתיב הראשון, נמשיך לאחוז בזיכרון (מודע קטן...תת מודע + על מודע גדולים), במכאני, בפונקציונלי, בטכניקה, בקביים חיצוניים לנו. אז האחריות שלנו מתמלאת בתירוצים: 'הם אשמים', 'זה שלך', 'המציאות היא כזאת', 'למה זה מגיע לי', 'האל נתן – האל לקח'. מאחר ומפתן הזיכרון שלנו קטן – חור מנעול, השכל המודע שלנו הנו חזיוני. המילים, האמונות, הרצונות, המחשבות והמצפון שלנו ניזונים בעיקר מהזיכרונות. למודע שלנו אין שמץ של מושג מה קורה. אנחנו מבחינים רק בחלק קטן ממה שמומטר עלינו. המודעות שלנו מוגבלת.
כאשר נסכים להיות אחריות (מילה המתחילה ב-א' ומסתימת ב-ת'. מייצגת שלם) ונהלך בנתיב השני, נהיה מחוברים אל השראה. נפעל במצב 0 = ניטרלי, אוהב, בוטח, מאמין, מודה, מאמין באלוהי שבי, מאמין באהבה. רק אז נגלה את המהות שלנו.
היקום נוצר כאשר הריק ראה את עצמו במראה!!!
כל עוד אנחנו נמצאים בבורות = אי תודעה, אנחנו נותנים כוח לחוץ, וזקוקים לאנשים שיהיו נערי המעלית של האבולוציה שלנו (טריגרים, לוחצים על היבלות/הקומות אליהן עלינו להיכנס). כל הייסורים והקשיים בחיינו הם כתוצאה מבורות זו. אנחנו נמצאים ברצון לקבל לעצמי...ברצון לקבל על מנת לתת. עדיין מוביל להשוואתיות, חשבונאות, ביקורתיות, משעמם לי, רדוד לי וכד'.
האתגר כאן שעלינו להתבונן פנימה ולהבין שאין דבר בבריאה זולת האדם החושב – מתבונן. כלומר, כל דבר שהאדם נפגש אתו, חווה אותו, טועם אותו, נוגע בו, הוא שלו (self-reference).
מי שמתבונן החוצה - חולם, מי שמתבונן פנימה - מתעורר. קארל יונג
אנחנו רואים את מה שאנחנו רואים בתודעתנו. המציאות מתגלה בהתאם לתדר התודעה שלנו. דבר לא קורה מחוץ להכרתנו. לכן, אם מגיעה לפתחנו חוויה, התנסות, השתקפות של דבר טוב/רע, זו הזמנה עבורנו לעשות עבודה פנימית על מנת להתקרב עוד קצת אל המהות. גם אם אנחנו נפגשים עם חוויה של אדם אחר, היא משתקפת בתוכנו כבבואה ולכן, אנחנו האחראים לפתור אותה בתוכנו. עלינו לנקות אותה אצלנו באהבה ובעזרת המהות/העוצמה האלוהית שבנו. עלינו לרפא אותה בתוכנו על מנת להשפיע על 'החוץ'. לכן נאמר "בספר הידע"; אף אחד אינו יכול להתערב בשדהו של האחר ואינו יכול לשלוח אותו לדרכו בטענה כי זו הבעיה שלו.
עלי להסכים לוותר על העניין שלי באחרים ובמקום זה לנסות קודם לשחרר את עצמי.
"מבקש אני כשרואה אני את האחר זר, להיזכר שרואה אני אני.
מבקש אני כשמוצא אני את האחר נלעג, להיזכר שזו נלעגותי.
מבקש אני כשדוחה אני את האחר, להיזכר שדחיתי אני.
כי יודע אני שאני , האחר והיקום והאל – אחד הם.
שאני והאמת ואהבה – אחד הם.
ועל כן לוקח אני על עצמי
להביא חסד אל מול התנסות האחר, להביא חסד אל התנסותי...
יצמח האדם שבי להיות אדם. בן אדם. אדם בן בני אדם.
ולא אקח על עצמי את מידת החיה,
כי יודע אני: את אשר באתי להיות אהיה."
"סוד הפשוט"
כדי לפגוש במהות ולהישאר רלוונטיים במחרים מאתגרים אם כן, עלינו ללמוד לעבור:
מלהשיג-לגלות-להיות...ל-להיות-לגלות-להשיג
מאגו...ל מהות
מחיסרון...לשלמות
מחומר - ידע ...לרוח – מהות
ממיקרו/ענפים...למאקרו/שורשים
מתודעת חור מנעול...לתודעה קוסמית
מתחרותיות...לבריאה – יצירה
מכוח...לעוצמה
מחולי...לבריאות
ממחסור...לשפע
מהסוד...לגילוי האמת
מרשימת מלאי/זיכרונות...לפקעת אנרגטית/השראה
מתנועה ליניארית...לתנועה אנכית רקורסיבית
מהתנהלות של low vibration...להתנהלות של high vibration
משליטה/בעלות על/חיפוש אשמים...לחופש – כל אחד אחראי לנתיבו/בעלות של
מאינטרסים, צרכים, תועלת אישית...לרצון לקבל על מנת לתת ולהשפיע, טובת המכלול
מהצורך להוכיח- מילוי מקום...לרצון להיות נוכח – פינוי מקום
מחשדנות, מניפולציות, לוחמנות, תגובתיות...לאמון, הכלה, קבלה, אהבה, חמלה, הקשבה, התבוננות, שליטה על מחשבות
ממבני בטון אטומים...למבנים גמישים ושקופים
מתפקידים מוגדרים, חלקיקים, גבולות, הפרדות...ל-הכול הוא מכלול בתלות הדדית, אחדות
מאדם במרכז ...ליחסים במרכז = מרחב השותפות
מעובדים בעלי צווארון כחול ולבן...לצווארון זהב
מעובדים המבקשים להיות עצמאיים/ אינדיבידואליים...לעובדים המבקשים להיות אוטונומיים
מתקשורת מנצחת, אחד מוותר/מפסיד...לתקשורת כנה ושקופה, כולם מרוויחים
ממוטיבציה הזקוקה לתמריצים...למוטיבציה פנימית.
