על ספר השירים של שחף ויאר "קיצור תולדות האהבה"

ב-7.1.2020 , נערכה השקת ספר שיריו הראשון של שחף ויאר "קיצור תולדות האהבה", בהוצאת "ארגמן מיטב", אוגוסט 2019.  על העיצוב: מרינה קוליקוב.

להשקה הגעתי בגלל חברים משותפים. לא ידעתי לכבוד מי הערב, ואף איחרתי. למחרת התחלתי לקרוא את הספר כהפוגה בין ספרים עבי כרס, שהכנתי לקריאה ארוכה לכבוד ימי הגשם שבהם אין בשביל מה לצאת מהמיטה. הספר הסתבר כלא כל-כך קצר (109 עמודים !), אך הוא ריתק אותי ואיתגר אותי לקרוא בו ברצף כיחידה אחת אורגנית. השירים גרמו לי לחוש את נימיו החשופים של המשורר ואת נימת קולו הנוקבת הרים. התיישבתי לכתוב כדי להביע את הערכתי בלי לדעת אם זה יעבור את מחסום הביקורת של ידיד נעוריי בלפור מור, אך בתקווה שאולי היא תגיע אל המשורר עצמו...

בשיריו של שחף שזורים כמעט ללא הפרד האהבה, משמעות החיים והתמודדות עם כתיבת שירה. האהבה מעניקה לחייו את משמעותם על כל גווניהם, ובנוסף השירה מגדירה את זהותו כמשורר ביחסיו המשתנים עם האהובה, ויתרה מזאת, מעצבת את משמעות חייו בהתפתחותם בזמן מבחרות עד מוות.

האהבה

בתחילה היא בדמות אישה המלהגת הרבה דברים חסרי טעם והוא אינו מעוניין להקשיב, וכשהוא עושה אתה אהבה הסקס טוב כל כך משום שהכעס מלבה את יצריו. ("קיצור תולדות האהבה", ע' 9)

אחר כך היא מתלוננת שחייה חסרי פשר ומשמעות, אך הוא דווקא מקשיב ומציע שיש מקום לאופטימיות זהירה בזכות השקט - המרווחים בין הצלילים. ("קונטרפונט" ע' 10)

בשיר "משמעות החיים" (ע' 11), יש תנועה בין השאלות הפילוסופיות שמעלים פילוסופים רבים לבין השאלה על סקס אוראלי ואוננות שבשניהם זוהי שירה במיטבה – לדעת הדובר בשיר, ומשתמע שהיא עדיפה על השאלה הפילוסופית.

בשיר טווס (ע' 12), יש עליצות רבה ואז גם אהבה עד זוב דם.

בשיר "קליפסו" (ע' 13) מתוך מחזור השירים " איתקה", האהובה היא כמו קליפסו שגרמה לאודיסאוס לשכוח את עברו ואת ביתו ואת משפחתו. הוא בא אליה בדעה צלולה כדי להיאבד בה, ועכשיו הוא מפויס כעולל בחיק אימו.

בהמשך בשיר "פנלופה" (ע' 15), היא עבורו עיר מקלט, שהשיר חקוק בה, ואולי גופה כותב בדובר שורות של שירה. אכן - פנלופה בסיפור של הומרוס היא סמל לבית, לנאמנות, ולאהבה גדולה. החטיבה " איתקה" כולה היא סיפור הדרך של המשורר מחיי נדודים אל הבית.

בהמשך ישנה התפייסות עם התשוקה לאהבה ועם האהובה עצמה. בשיר להתאהב באמצע החיים (ע' 94) ההתאהבות מרגשת ומשנה את משמעות חייו: "להתאהב באמצע החיים/ נס בלתי נסלח כמעט:/ ... מגלה טריטוריות חדשות של ריגוש,/ מכריח אותי לאהוב שוב את החיים". גם הידיעה שזה צפוי להיות לא מושלם אינה מכעיסה אלא מתקבלת בהבנה ואפילו באופטימיות: "בגילי המאוחר יש לי סבלנות לצפות לטוב בלב / או לפחות לנחמה".

משמעות החיים

בשיר "פגשתי בך בחלום כחול" (ע' 55), כשהוא פוגש באהובה הוא מצפה ממנה שתיתן לו את התשובה על מהות החיים: "פגשתי בך בחלום כחול/ ורציתי לשאול אותך משהו אולי על משמעות החיים" אבל היא מושלמת ולכן אינה מציאותית והיא בלתי ניתנת להשגה "עצוב שנפגשים כך/ רק בחלום. / בכל פעם את שונה./ מזהה אותך תמיד,/ אפילו בתוך המון./ כל הזמן מושלמת,/ לעד בלתי מושגת." וכמו שהאהובה האידאלית אינה אפשרית, אנו מבינים שכך גם התשובה לשאלת משמעות החיים אינה אפשרית.

בסיכום ביניים של חייו בגיל מתקדם בשיר "ככה זה בגילי המתקדם" (ע' 89) הוא מודיע שהוא לא הגיע למנוחה ולנחלה לא בשאלת התשוקה לאהבה, ולא בחיפוש אחר משמעות: "מחפש משמעות באזורי חיוג נידחים של הנפש,,, ביחסי אישות בלתי פתירים".

בשיר הארוך "לא משנה סדורה" (עמ' 93-92), מיד בהתחלה מזכיר הדובר לנמענת: "אהבה איננה משנה סדורה- כך אמרת לי,/ היא לכל היותר ניסיון להשיט ספינות של לב/ זו מול זו בתקווה שלא תאבדנה." והוא מסיים כך בבית האחרון: "כי בסופו של דבר זהו סיפור מופרך מעיקרו,/ כמעט שערורייתי:/ החיים אינם משנה סדורה-/ כה אמרת לי/ ממש לא."

כתיבת שירה

בשיר בלי שם בע' 16 הוא משווה בין השירה ליחסיו עם האהובה. בשירה ובאהבה אין עקביות, ולא חפיפה בין הנאמר למשתמע. בשתיהן יש יחסים בילטרליים ולפעמים לא. הוא משתמש בשדה סמנטי כפול-משמעות לתיאור עבודת הכתיבה ולתיאור עשיית הסקס: איפכא מסתברא (במובן של משמעויות הפוכות בשירה אך גם במובן של התהפכות הגופות בזמן המעשה המיני !) .. ותנועות אגן (כשכאן מעניק הדובר לפעולה הזו משמעות מינית) כהמשך ישיר לפעולות שקשורות לכתיבת השירה. כאן אנו רואים איך משתלבות תפיסת האהבה ועבודת השירה כשבשתיהן יש יחסים מסובכים אך עם סיכוי שהן יהיו תחילתה של אהבה.

את השיר "דואט פוסט-סטרוקטורליסטי על אהבה" (ע' 17) אפשר לקרוא כפרודיה על השיח המתחכם בחוגים לפילוסופיה ולספרות, אך יש בו גם אמירה מרתקת על יחסי איש ואישה, משורר ושיר. הדובר והאהובה מנהלים שיחה על אופי יחסי האהבה ביניהם תוך שימוש בלקסיקון פוסט מודרניסטי – זר לחלוטין לשיח האהבה. נדמה שהמאהב רוצה להעמיק את הקשר מעבר למגע המיני אל פתיחות רגשית ועמוקה, ואילו היא רוצה רק קשר גופני נטו. אולם, בעצם זהו דו שיח בין הדובר לבין בבואתו הנשית על מהות השירה. כביכול הוא מנהל דיון עם אהובתו על הצורך שלו לראות את האמת הפנימית שלה, מבקש שתספר לו על עצמה ואילו היא רוצה לבטא את סיפור חייה (שנראה לה נדוש) באמצעות שירה בלבד - בלי צורך לספר באופן אינטימי דבר, אלא להסתפק בקשר הפיזי המידי: "פשוט גע בי"... ואולי להפך... היא מתריסה על כך שמרוב שהוא "מזיין את השכל" (אם תסלחו לי על הביטוי) בדיבורים מלומדים נוסח דרידה הוא לא רואה אותה: "שָׁדַיִם, עֶרְוָה גַּם יַשְׁבָן דֵּי מֻצְלָח" שמזמינים מגע.

בשיר הארס פואטי הזה מתגלה הפער בין החוויה האותנטית בחיים ובאהבה לבין השירה שהכול בה בדיוני. היא אומרת שהיא צריכה נמען שראוי לכתוב עבורו את השיר. כביכול זהו תנאי הכרחי. הוא עונה לה שהנמען הוא שמועה לא מהימנה והוא רק תירוץ לפרוק מהלב את רגשותיה ושעדיף שהיא תמצא במאהב שלה את הנמען שרוצה לשמוע את קורותיה, ובמקום להתעסק בסמנטיקה שיש בה פער בין המסמן למסומן היא תגלה שכשהיא הוגה את שמו אין פער בין מסמן למסומן. ואז היא משיבה לו שגם הדובר בשיר הוא אשליה ואפילו המחבר כבר לא קיים, וגם במציאות הדובר והמחבר שהם הוא והיא הם אשליה מבחינתו של הקורא (אתה וגם אני- דמויות וירטואליות). בעשיה האומנותית יש הרבה הסתרה, והאמת נדחקת הצידה לטובת הנשגב. כדי להוכיח לו היא מציעה ביבליוגרפיה, ספרים שדנים בעשיה השירית ובהתרחקות שלה מכל דבר ממשי, אך הוא לא רוצה ביבליוגרפיה אלא את הביוגרפיה שלה. את האמת הפנימית שלה. ואז היא מוסיפה שגם אותנטיות מבחינתה היא דבר שלא קיים. לכן מה שקיים הוא הגוף שלה והמגע שלו.

אולי המשורר חושף את דרך עבודתו השירית בשיר הזה? הכול לא ממשי ולא אותנטי ומכאן שאנו מתחילים להטיל ספק באמיתותם של שיריו וממשותה של הנמענת / האהובה בשיריו. אולי כל סיפור חייו הנחשף בשיריו כאן הוא בכלל דמיוני ?

בדיוננו על האהבה ראינו שיש לה כמה מופעים, החל מסקס לשמו ואהבות חסרות משמעות ועד האהבה שהיא בסדר גודל של המפץ הגדול בשיר "מה היה לפני," (ע' 81). כך גם השירה, כשיחסו אל אהבה שהייתה הוא דואלי, הוא מציג את השיר עליה כשיר דואלי. בזיכרונו האהבה היא גם לילות של חשק אך גם התפכחות ומות התשוקה "גם זיכרון לילותינו טרופים בחשק דליק אינך יכולה ממני לקחת/ אף לא את קללת הפיכחון ומות התשוקה" ("נזקי אהבתנו", ע' 21) אך הוא מציין באותו השיר שבעצם השיר הזה הוא "מילים יפות לכסות על כאב מדמם בטורים של כתיבה מלוטשת", "אז מה פשר שיר הזה בכלל?/ אולי תגובה פוסט טראומטית לאהבה שהתקלקלה?" אז איפה האמת? השיר הוא בדיוני או שהוא זעקה על כאב מדמם ? נשאיר לקורא לפתור את החידה לפי ניסיון החיים שלו.

בשיר "האם אהיה כאן בקיץ" (ע' 95) יש הלימה בין תחושת השמחה על החיים, השמחה על האהבה והשמחה שביצירה כמו גם הלימה בין החיפוש אחר סוד היצירה, משמעות החיים וסוד האהבה. על החיפוש הוא אומר: "אומרים האמת יחסית היא והאהבה איננה אלא אשליה כימית/ אך אני שביקשתי בכוכבים ובגווילים את סוד היצירה ונפלאות היצר, / מבזבז ימי במרדף חסר שחר אחרי מנעמי אישה ותענוגות קולינריים,/ תר אחר מילים אובדות של זמר המפכה בי עיקש כמו חמדה נסתרת," על הפתרון של הסוד הוא כותב " ויודע כי בסוף בסוף רק את תהיי אתי שם,/ משחזרת בי שרידי השתוקקות נלהבת./ כמו שיר הממלמל עצמו להיוולד, כמו סיפור הכתוב היטב ומסופר שוב ושוב לעייפה". כאן יש ודאות עמוקה שגם האהבה וגם השירה אינן בדיה והן יחזרו אליו שוב ושוב ויהפכו אותו לנלהב כל פעם מחדש.

ועדין לא נאמרה פה אף מילה על "אודיסאה אורבנית" (ע' 27) – שיר מרכזי בספר עליו אפשר לכתוב עבודת מחקר שלמה.

הספר של שחף בקריאה מרפרפת ראשונית נראה כאילו עוסק בתיאור מיני נשים שפגש בחייו. החל בנשים שהוא רצה רק לשכב איתן ואולי ממש לא רצה לשמוע את הגיגיהן ולהכיר אותן, כלה בנשים שלא התעניינו בו או בשירתו אלא רק השתמשו בו לסיפוק יצריהן. ויש שם נשים מיוסרות ומיואשות שהוא משתדל לנחמן ובאותה מידה תמצא שם נשים אוהבות שיעשו הכול כדי לנחם ולספק. בקריאה שניה אנו מבינים שאין כאן רק תיאור מרוחק של כל מיני נשים וניסיון לסווג אותן מ"שרלילה" ("אל תקרא לי שרלילה" ע' 34) עד גבירה נשגבה (בעיני עצמה...), אלא ניסיון נואש למצוא בנשים אלו את הציר המרכזי של חייו שייתן משמעות לחיים וגם יהווה חומר ללוש ממנו את שירתו. לעיתים נוצר הרושם שאולי הנמענת בשיריו אינה אלא דמות דמיונית לנהל איתה שיחה בינו לבין עצמו...

ועל כך עונה שחף תשובת זן: " שִׁירִים הֵם רַק שִׁירִים... וְכָךְ גַּם תַּעֲנוּגוֹת הַמִּטְבָּח כַּמּוּבָן". ועם תשובה כזאת כבר לא ניתן להתווכח או להתפלמס.