צילום: גלית אבגי כהן
רשמי מסע:
המסע למכסיקו/ גלית אבגי כהן
באוגוסט האחרון נשקתי לחמישים.
באוגוסט האחרון נשקתי לחמישים.
ידעתי שאני רוצה לעשות טיול משמעותי, בשונה מהטיולים, שאני מתמידה בהם חדשות לבקרים, שהרי עבודתי כדיילת אוויר מאפשרת לי לנוע ולקפץ בין ערים ומדינות דיי בקלות ובחופשיות. בלי הכנות מוקדמות. בלי תכנונים. אלה לפי הלב והבטן שמושכים.
ידעתי, שאת החמישים אחגוג בלי מסיבות, הפתעות ומתנות. אלה ברגליים. עם העיניים. בטיול משמעותי שימלא אותי.
ידעתי, שאת החמישים אחגוג בלי מסיבות, הפתעות ומתנות. אלה ברגליים. עם העיניים. בטיול משמעותי שימלא אותי.
מכסיקו נבחרה כיעד.
הבחירה הייתה לגמרי מדויקת ונכונה.
הבת שלי אודם, הבכורה, שבה לארץ לאחר שנה שלמה בה טיילה לבדה במרכז ודרום אמריקה. מכל הארצות מהן העלתה תמונות מכסיקו נגעה לי בנשמה.
אז בחרתי במכסיקו וחגגתי בה 50 וגם שלושים שנות נישואין.
את המסע התחלנו בטורקיה. איסטנבול. טסנו מהארץ לאיסטנבול ומשם בטיסת המשך למכסיקו סיטי. את איסטנבול אני אוהבת יתרה. עיר יפיפייה עם שפע בלתי נתפס של צבע, טעמים וריחות. הכל בה טעים. הכל טרי. הכל יפה. עיר עשירה תוססת ומבולגנת. שווקים. דוכנים מיליוני אנשים. שחפים. סירות ואוכל. מלא אוכל. אי אפשר להישאר אדישים בה.
אחרי 14 שעות טיסה מאיסטנבול למכסיקו סיטי. נחתנו לפנות בוקר בעיר והגענו לאכסניה Casa San idelfonso במרכז ההיסטורי של העיר. במבנה קולוניאלי יפיפייה. וחיכנו שהבוקר יעלה.
מכסיקו סיטי ידועה כמסוכנת. הגענו בלילה. נהג המונית שלקח אותנו משדה התעופה לאכסניה נסע ברחובות העיר ולפתע נעל את הרכב. שאלתי מדוע. ענה לי איזור מסוכן. הוא נתן גם טיפים היכן לא להסתובב בכלל והיכן לא לטייל בלילה.
חשנו את הפחד עם הגעתנו. אבל הכל נעלם בבוקר כשהתחלנו ללכת.
עיר יפיפייה. עולם שלישי. אנשים חרוצים. רצים רצים לפרנסה ומחייה.
דוכני בוקר עמוסי כריכים וקפה למכירה בתרמוסים.
רחובות מלאים של שווקים. היסטוריה מפוארת ובניינים מרהיבים.
עתיקות. פירמידות ומיליוני תיירים. צעירים עם תרמילים וקבוצות של תיירים עשירים.
במרכז ההיסטורי של העיר פזורים שוטרים בכל פינה. כדי למגר את הפשע ולשמור על התיירים שבאים לבקר בה. את המודל הם למדו מראש עיריית ניו יורק לשעבר מודליאני.
זה איזור בטוח ונעים להליכה. צריך כמובן לפקוח עיניים ולהיות ערני כמו בכל עיר בכל מדינה זרה.
נסענו בטיול מאורגן לפירמידות טאוטיווקאן שמחוץ לעיר כשעה נסיעה.
פירמידות השמש והירח. אתר היסטורי מרשים. בלב שום דבר. בו מבינים מהי עוצמה. של טבע. של אדם. של בנייה. של טכנולוגיה עתיקה.
בדרך ראינו פאבלות על כל גבעה. שממחישות את העוני והצפיפות במקסיקו סיטי הבירה.
הפערים בין העושר לעוני בולטים לעין ואי אפשר לפספס את זה אפילו לשנייה.
ביום אחר ביקרנו במוזיאון פרידה קאלו. האישה. האחת ויחידה. מודל חיקוי בעיניי. לעוצמה. ייחודיות ואומנות. המוזיאון יושב באחת השכונות העשירות של מקסיקו סיטי עם בתי קפה מיוחדים. ושפע תיירים. ובתים פרטיים.
מקסיקו סיטי הייתה לגמרי הצלחה.
משם המשכנו במסע לעיירה סן קריסטובל. להגיע אליה לא קל אבל היא הייתה שווה ולימדה מהי מכסיקו האמיתית. וזו הייתה חוויה בלתי רגילה.
הגענו אליה בטיסה פנים ארצית ממכסיקו סיטי לנמל התעופה טוקסטלה גוטיירז כשעתיים טיסה. ומשם במיניבוס כעוד שעה נסיעה לסן קריסטובל עצמה.
העיירה ממוקמת ברמה הגבוהה של מכסיקו. נסיעה בהרים ועמקים. כפרים רבים וירוק בכל פינה. סן קריסטובל אמרה לי הבת זו את. אסור לך לוותר על הביקור בה. והיא צדקה.
הבת שלי אודם, הבכורה, שבה לארץ לאחר שנה שלמה בה טיילה לבדה במרכז ודרום אמריקה. מכל הארצות מהן העלתה תמונות מכסיקו נגעה לי בנשמה.
אז בחרתי במכסיקו וחגגתי בה 50 וגם שלושים שנות נישואין.
את המסע התחלנו בטורקיה. איסטנבול. טסנו מהארץ לאיסטנבול ומשם בטיסת המשך למכסיקו סיטי. את איסטנבול אני אוהבת יתרה. עיר יפיפייה עם שפע בלתי נתפס של צבע, טעמים וריחות. הכל בה טעים. הכל טרי. הכל יפה. עיר עשירה תוססת ומבולגנת. שווקים. דוכנים מיליוני אנשים. שחפים. סירות ואוכל. מלא אוכל. אי אפשר להישאר אדישים בה.
אחרי 14 שעות טיסה מאיסטנבול למכסיקו סיטי. נחתנו לפנות בוקר בעיר והגענו לאכסניה Casa San idelfonso במרכז ההיסטורי של העיר. במבנה קולוניאלי יפיפייה. וחיכנו שהבוקר יעלה.
מכסיקו סיטי ידועה כמסוכנת. הגענו בלילה. נהג המונית שלקח אותנו משדה התעופה לאכסניה נסע ברחובות העיר ולפתע נעל את הרכב. שאלתי מדוע. ענה לי איזור מסוכן. הוא נתן גם טיפים היכן לא להסתובב בכלל והיכן לא לטייל בלילה.
חשנו את הפחד עם הגעתנו. אבל הכל נעלם בבוקר כשהתחלנו ללכת.
עיר יפיפייה. עולם שלישי. אנשים חרוצים. רצים רצים לפרנסה ומחייה.
דוכני בוקר עמוסי כריכים וקפה למכירה בתרמוסים.
רחובות מלאים של שווקים. היסטוריה מפוארת ובניינים מרהיבים.
עתיקות. פירמידות ומיליוני תיירים. צעירים עם תרמילים וקבוצות של תיירים עשירים.
במרכז ההיסטורי של העיר פזורים שוטרים בכל פינה. כדי למגר את הפשע ולשמור על התיירים שבאים לבקר בה. את המודל הם למדו מראש עיריית ניו יורק לשעבר מודליאני.
זה איזור בטוח ונעים להליכה. צריך כמובן לפקוח עיניים ולהיות ערני כמו בכל עיר בכל מדינה זרה.
נסענו בטיול מאורגן לפירמידות טאוטיווקאן שמחוץ לעיר כשעה נסיעה.
פירמידות השמש והירח. אתר היסטורי מרשים. בלב שום דבר. בו מבינים מהי עוצמה. של טבע. של אדם. של בנייה. של טכנולוגיה עתיקה.
בדרך ראינו פאבלות על כל גבעה. שממחישות את העוני והצפיפות במקסיקו סיטי הבירה.
הפערים בין העושר לעוני בולטים לעין ואי אפשר לפספס את זה אפילו לשנייה.
ביום אחר ביקרנו במוזיאון פרידה קאלו. האישה. האחת ויחידה. מודל חיקוי בעיניי. לעוצמה. ייחודיות ואומנות. המוזיאון יושב באחת השכונות העשירות של מקסיקו סיטי עם בתי קפה מיוחדים. ושפע תיירים. ובתים פרטיים.
מקסיקו סיטי הייתה לגמרי הצלחה.
משם המשכנו במסע לעיירה סן קריסטובל. להגיע אליה לא קל אבל היא הייתה שווה ולימדה מהי מכסיקו האמיתית. וזו הייתה חוויה בלתי רגילה.
הגענו אליה בטיסה פנים ארצית ממכסיקו סיטי לנמל התעופה טוקסטלה גוטיירז כשעתיים טיסה. ומשם במיניבוס כעוד שעה נסיעה לסן קריסטובל עצמה.
העיירה ממוקמת ברמה הגבוהה של מכסיקו. נסיעה בהרים ועמקים. כפרים רבים וירוק בכל פינה. סן קריסטובל אמרה לי הבת זו את. אסור לך לוותר על הביקור בה. והיא צדקה.
עיירה צבעונית. יפיפייה. בתים קולוניאליים. כנסיות. מכוניות עתיקות. הזכירה לי את קובה וגם את נפאל. שבטים אינדיאנים. תיירים. בתי קפה צרפתיים ברמה שאין דברים כאלה. מדהימה.
מסן קריסטובל יצאנו ליום טיול בכפרים עם יגיל המיתולוגי מקאזה דה יגיל. ישראלי שחי שם כבר למעלה מ-15 שנה. שכל תרמילאי מתחיל מכיר לסיור עשיר ומרתק בשני כפרים אינדיאנים. הצ'מולה וזינקנאן.
מסן קריסטובל המשכנו לקנקון. בטיסה. שעתיים בערך. והגענו לאמריקה.
מלונות פאר גדולים. הכל כלול. חוף ים קריבי. וקניונים של מותגים.
אנחנו בחרנו בקנקון לבלות בים. התרחקנו מהקניונים והמותגים. בילינו בחוף הקריבי. 5 גוונים של מים. שהרחיבו את הלב והמיסו את הנשמה.
קנקון בלי מקסיקו סיטי או סן קריסטובל היא לא מקסיקו. היא עיירת נופש רגילה לחוף ים.
מסן קריסטובל יצאנו ליום טיול בכפרים עם יגיל המיתולוגי מקאזה דה יגיל. ישראלי שחי שם כבר למעלה מ-15 שנה. שכל תרמילאי מתחיל מכיר לסיור עשיר ומרתק בשני כפרים אינדיאנים. הצ'מולה וזינקנאן.
מסן קריסטובל המשכנו לקנקון. בטיסה. שעתיים בערך. והגענו לאמריקה.
מלונות פאר גדולים. הכל כלול. חוף ים קריבי. וקניונים של מותגים.
אנחנו בחרנו בקנקון לבלות בים. התרחקנו מהקניונים והמותגים. בילינו בחוף הקריבי. 5 גוונים של מים. שהרחיבו את הלב והמיסו את הנשמה.
קנקון בלי מקסיקו סיטי או סן קריסטובל היא לא מקסיקו. היא עיירת נופש רגילה לחוף ים.
שום דבר מיוחד או אותנטי למדינה הענקית הזו מקסיקו.קנקון יקרה ואפילו לא יפה. סתם מבנים גדולים. לאורך חוף ים. מה שיפה בה. זו החופשה. החול. בצבע לבן. המים הכחולים. השחפים. השקט והשמש. המנוחה. אווירת החופש בים ובריכה.
גם בקנקון, מצאנו טיפת היסטוריה מרשימה ובחרנו אחרת מתיירי המועדונים והקלאבים.
ביקרנו בה במוזיאון המאייה. עתיקות סן מיגל ולה ריי ומצאנו איגואנות על הכביש בכל פינה.
גם בקנקון, מצאנו טיפת היסטוריה מרשימה ובחרנו אחרת מתיירי המועדונים והקלאבים.
ביקרנו בה במוזיאון המאייה. עתיקות סן מיגל ולה ריי ומצאנו איגואנות על הכביש בכל פינה.
מקנקון לארץ חזרנו בטיסה דרך פריז. לקחנו לילה בשדה התעופה. במלון שיקי צעיר ואופנתי כיאה לפריז בירת האופנה. צ'יק אין עושים עצמאית. עזיבה גם כן. הכל ממוחשב. מעוצב, צעיר וחדשני. חדרנים מודרניים במלון עירוני של שדה תעופה.
התמקמנו ויצאנו לבקר במגדל אייפל. ורובע סן ג'רמיין. למזלנו קיבלה את פנינו שביתת נהגי המטרו שהביאה עימה פקקי ענק בעיר ואפס תחבורה. בדרך לא דרך הגענו חזרה לשדה התעופה. אחרי ששעות חקרנו ברגליים את פריז בכל רחוב ופינה. לא יכולנו אחרת. לא הייתה תחבורה.
מסע מרתק בגיל 50. לא פשוט לגוף. ליחד, לזוגיות. שהרי רק לפני 30 שנה בראשית דרכנו יצאנו לטייל במזרח בדיוק כמו בתנו. עם תרמילים על הגב. נעליים גבוהות של הליכה רוח צעירה ואנרגיה טובה.
למרות אתגרי הגיל, הרבה שעות טיסה. הפרשי השעות. האוכל שונה. זו הייתה חוויה בלתי רגילה.
צלחנו אותה בהצלחה!
