שיר:
קַנְבָּס לְצִיּוּר הַנֶּפֶשׁ/ניקולא יוזגוף אורבך

בַּגִּנָּה הַלְבָּנָה

שֶׁמְּבִינָה אוֹתָךְ

יוֹתֵר

מִכָּל אֶחָד אַחֵר

זָרַעַתְּ

חֲלוֹמוֹת בִּצְבָעִים וּבְצוּרוֹת

וּמָרַחְתְּ תִּקְווֹת רַבּוֹת

וְהֶעֱבַרְתְּ צַעַר רַב עִם הָאֶצְבָּעוֹת

בִּדְמוּת קַוִּים שְׁחוֹרִים כֵּהִים

וְהַגִּנָּה הַלְּבָנָה

שֶׁמְכִילָה אוֹתָךְ

יוֹתֵר מִכָּל אֶחָד אַחֵר

הִתְמַסְּרָה לְמַעֲנֵךְ

בְּוַתְּרָהּ

עַל כָּל הַצָּחֹר וְהַזַּךְ שֶׁבָּהּ

כְּדֵי שֶׁתֹּאמְרִי

כְּדֵי שֶׁתִּצְעֲקִי

כְּדֵי שֶׁתְּצַיְּרִי