מאמר:
דון ז'ואן – כמה  מילים על  מקומו  בספרות  עולם  ועל  דמותו  בספרות העברית/ עמיקם יסעור
 

וריאציה על נושא דון ז'ואן     מאת אברהם בלבן

מה הרעב שבעיניו,

שואלות נשים, מליטות חזן ברעדה.

מה האש שבעיניו?

מה האפר בלחייו?

הוא אינו נואף זקן –

הן לוחשות –

הוא דומה יותר למסתגף.

מה האפר בעיניו

מה האש בלחייו?

רק אימו בוודאות קשה יודעת:

בני שלי ידע מאה נשים,

וטרם הוי ידע אישה.

אברהם בלבן יליד 1944 מקיבוץ חולדה. חוקר, משורר סופר. פרופסור לספרות בארה"ב" השיר לקוח מתוך "שירה יכולה" ספריית פועלים 1982. פרסם בין היתר ספרים על עמליה כהנא כרמון,אלתרמן,  עוז,יהושע סיפורת עברית פוסט מודרניסטית, אימהות ואחיות בספרותנו.ערך מבחר מאמרים על א. גלבוע. דוקטורט אצל מירון. כמה  ספרי שירה 2 ספרי פרוזה. בהמשך דבריי אתייחס לשירו

בספרות ובמוזיקה בעולם

 נושא דון ז'ואן אינו שכיח בספרותנו. הוא היה שכיח מאוד ביצירות שונות בספרות אירופה במאות 17-19. מאות גרסאות. במוסיקה ניתן לציין את מוצרט,- דון ג'ובאני,  פרסל ,צי'מרוזה,, גלוק, ריכרד שטראוס ואחרים. בדרמה את טירסו דה מולינה, מולייר, קורניי, גולדוני, פושקין, דיומא האב טראקל, רוסטאן (מחברו של סירנו) שאו.  בשירה את ביירון, בודלר, גובינו, בלוק.ואחרים.  בפרוזה את א.תא. הופמן., בלזק, מרימה (מחבר סיפור כרמן) ואחרים בפילוסופיה את קירקגור. בקולנוע כמה סרטים     "עין השטן" של אינגמר ברגמן משנת 1960 עם ביבי אנדרסון ויארל קולה.  "דון חואן" "של ר. ואדים מ 1972 ועוד שני סרטים בשם זה  של במאים אחרים מ1926 (ביים קרוסלנד) וסרט מ 1970. ישנו עוד סרט שנעשה ב 1998.  וכן "דון חואן דה מרקו, מ 1995 עם מרלון ברנדו וג'וני דאפ. בפילוסופיה בספרו של קירקגור "או-או" דון ז'ואן כמבטא את השלב של המעגל הקיום האסתטי ההנאה. שהוא מתחת לשלב ב של מעגל הקיום האתי מוסרי שהוא מתחת למעגל הקיום העליון-הדתי לדעתו של קירקגור. 

 הגרסה הראשונה שיצרה את המיתוס הזה היא זו של הנזיר הספרדי טירסו דה מולינה. "רמאי מסביליה ואורח האבן" בסביבות 1630. דון חואן טנוריו בן למשפחה נכבדה מתהולל. מפתה נשים. הורג בדו קרב את הקומנדור אביה של דונה אנה אותה פיתה. פסל הקומנדור בא אליו מזמין אותו לסעודה וגורר את דון חואן טנוריו לגיהינום שם יבוא על עונשו. מאות גרסאות נוצרו באירופה ווריאציות על סיפור זה. היצירה הבולטת מכולם היא מחזהו של מולייר "דון ז'ואן." במוסיקה האופרה של מוצרט "דון ג'ובאני". את הליברטו לאופרה כתב לורנצו דה פורטה ב 1787. יש גרסאות המפרשות את דון ז'ואן כהולל. יש כאלו המתארות אותו מבחינה  אחרת כסובל ומחפש את האישה האידיאלית. הרציתי ב 1975 וב 1982 על דמותו ביצירות נבחרות ולא ארחיב כאן. המבקר,צבי רפאלי, אמר לי ,ובצדק ,כי דון ז'ואן של מולייר הוא מחזה גאוני.

 פסקה זו מתייחסת לנושא המיתולוגיה יוונית.    הנושא של דון ז'ואן אינו שכיח בספרותנו. גם מוטיבים מן המיתולוגיה היוונית חדרו בעיקר לשירה (טשרניחובסקי, גולדברג, גורי תומר, זך, רביקוביץ, שבתא,י פינחס יסעור -,אין קרבה משפחתית אליי,, בז'רנו, ע. בסוק,גלדמן ח. עקביהו , ח. אברהם איתן, נייגר פליישמן,אריאן סולל. .שני מחזות אדי קינג של אלוני והנשים האבודות מטרויה של לווין. בעולם מוכרם בין היתר מחזות של רסין, גתה,  אוניל, סארטר, אנואי, ז'ירודו. הרומנים : מות יומת המלך, גיזת הזהב. והסרטים: אלקטרה, איפגיניה, פדרה, אדיפוס רקס וסרט על האיליאדה. (בין הבמאים: קקויאיניס,דאסן, פאזוליני) הלנה מופיעה גם בסרט על פי מחזה של מארלו בשם ד"ר פאוסטוס.

בספרותנו

לא מצאתי בספרות  העברית יצירות על נושא זה של  דון ז'ואן. בספרות הישראלית הן ספורות. המחזה "דון ז'ואן ושיפל חברו" מאת יעקב שבתאי הוצג בתיאטרון העירוני חיפה ב 1977.. שירו של אברהם בלבן "וריאציה על נושא של דון ז'ואן "נכלל בקובץ "שירה יכולה", הוצאת ספריית פועלים 1982. זאת אומרת שתי היצירות הופיעו כ 30 ו 35 שנה לאחר קום המדינה.

מן הסתם  רבות הן סיבות השונות לכך : הספרות העברית החדשה שהחלה במאה ה17 עם רמח"ל כטענת לחובר או בסוף המאה ה18 עם כתב עת ה"מאסף" בגרמניה כטענת קלוזנר. לעומת זאת הספרות האירופית הייתה רצופה הרבה יותר. סיבה אחרת היא ניתוק מסוים מהשל היהודים מספרות אירופית ומפרובלמטיקה אירופאית. היהודים, מן הסתם, לא היו מייחסים כוח דמוני כזה לפסל כמו שייחס טירסו דה מולינה במחזה שלו.

שירו של אברהם בלבן

בשירו של אברהם בלבן בולטת הצגת דון ז'ואן בחולשתו ולא בכוחו. נעדר כאן הכוח הדמוני. כוח הפיתוי.העקבות שהוא מותיר  לאחר כיבושו את הנשים. הוא מוצג רק מזווית הראיה של הנשים. השיר נפתח ברצף שאלות. הן מבטאות גם תהייה  וגם ערעור כוחו הרבה. הוא מוצג מזווית הראייה של הנשים. אנו עדים לתיאור אחיד כפי שהוא מצטייר בעיני כולן. אין הוא מתואר כצעיר רענן מלא חיים. אין מתואר הזוהר שלו המושך אותן. הרעב והאפר בתיאורו מלמדים גם על כיסופיו וגם על היותו כבוי. לא נמרץ כפי שהוא מצטייר בסטריאוטיפ. אגם אין בשיר תיאור של יופי, כנדרנו תוכו.התיאור הוא ניסיון לאפיין אותו מבחינת מהותו. לא מתואר כוח ההרס שבו. וודאות האם מוצגת כאן מול אי הוודאות בתודעתן של הנשים.  השיר הבנוי מ12 שורות רצופות הוא למעשה בן 4 חלקים 4 שורות ראשונות מתארות את התהייה של הנשים לגביו.  אחר כך 3 שורות של ניסיון להגדירו. הן מדברות במקהלה אחת. אין חילוקי דעות ביניהן.שתי השורות הבאות חוזרות שוב על השאלות שכנראה אינן מרפות מהן. 3 השורות האחרונות החותמות את השיר מתארות את ודאות הכרתה של האם. האם אמורה להכיר את בנה טוב יותר מאשר נשים אחרות.          תיאורו של דון ז'ואן כאן הוא  של דמות דהויה ושחוקה.. מעין פיכחון, הנמכה. אופייני אולי גם לתקופה אשר מנתצת גיבורים. כאן אין דון ז'ואן מצטייר כמיתוס אלא כדמות של בשר ודם . דמות חלשה. אימו מיטיבה להכיר אותו. אפשר גם שיש כאן גם מוטיב פרוידיאני חבוי?מכל מקום ניתן לומר כי השאלות מערערות את מעמדו. בשיר זה אין לדון ז'ואן תהילה.אין לו רגע של חסד. הוא מוצג לבדו שללא משרתו לפורלו הארצי המשמה כעין סנשו פנשה יצירות רבות. בשיר זה דון ז'ואן הוא אובייקט להתבוננות של הנשים ביצור החלש. המיתוס שהפך להיות בן תמותה.

מחזהו של יעקב שבתאי

 מחזהו של יעקב שבתאי ,"דון ז'ואן ושיפל חברו" מוגדר כקומדיה וולגארית דון ז'ואן הוא גבר נאה בן 40 בעל מגרש למכירת מכוניות  שיפל  חברו ושותפו בן 32. לוסי אשתו של שיפל בת 30. אביו של דון ז'ואן גבר בן 55-60 מכונה הסגן ראש העיר מכונה במחזה בשם האבא. שטולפ הוא מתווך מכוניות אתי היא כלתו של דון ז'ואןו בבגדי כלחה סא0טודנטית לפסיכולוגיה יקוב הוא אחיה.  קלרה התימהונית היא אחת מהנשים שדון ז,ואן מפתה שלומי ושמול הם כמו זוג תאומים הם מוגדרים כאגרופים וחרבות להשכיר. הם כמו בובצ'ינסקי ודובצ'ינסקי במחזהו של גוגול רביזור או ארתור וירמיה ביצירתו של קפקא הטירה. 17 תמונות בלי חלוקה למערכות המחזה כולו מתרחש במגרש לממכר מכוניות משומשות בתל אביב המחזה נמצא בכרך" נמר חברבורות ואחרים", הוצאת הקיבוץ המאוחד 1995.

 דון ז'ואן של שבתאי הוא חסר מצפון. אינו מתחשב. חמדן. עומד להתחתן ואינו רוצה בכך. אין בו האבירות של דון ז'ואן הקלאסי.  הוא מהוה בעיה. כולם מחפשים אותו. הבעיה שהוא יוצר איננה רק כמו בקומדיות מוכרות. הוא מתואר על רקע מגרש הגרוטאות. אין כאן הממד הדתי של בהתמודדות עם החטא ועם הכנסייה. בולטת כאן הארציות. בולט גם הנושא של חמדנות ותאווה לכסף. אחת הדמויות מזכירה גם את מחזהו של מולייר על הנושא.

 לדון ז'ואן הזה אין משרתים כמו לפורלו בגרסה הספרדית או סגנרל ביצירתו של מולייר..הוא מתמקח עם חד הגיבורים.. גם כאן יש מקרה הריגה אבל לא בדו קרב.דו קרב בתקופתנו ייראה אנכרוניסטי. נ הוא נראה אנכרוניסטי גם בנובלה לילדים של דויד גרוסמן דו קרב.צידוק מעשה ההריגה בפי אחת הדמויות מצטייר כגרוטסקי.

המציאות היא ישראלית  הדיאלוגים הם ישראלים. שבתאי הצליח להעביר את המיתוס העתיק הזה למציאות רלוונטית בת ימינו גדעון עפרת כתב מאמר על המחזה נדמה לי באחד מגיליונות "משא" 1977.בלט כאן לחץ הזמן.. דון ז'ואן אמור להתחתן והוא אינו מגיע. גם כאן, במחזה שלפנינו בולטת דמותו של דון ז'ואן כמי שמהווה בעיה לסובבים אותו. גם כאן נגלית לעינינו חוסר התחשבותו בסובבים אותו. דון ז'ואן מתואר תמיד כחסר מצפון.  י

 יצירות שתורגמו

 דון ז'ואן מאת מולייר. אורח האבן מאת פושקין בתוך שירת פושקין. דון ז'ואן בגיהינום מאת שאו יצא לפני 70 שנה. שיר של בודלר בתוך "פרחי הרוע, בתרגום מייטוס ואולי גם בתרגום השני. שיר של בלוק בתוך "קולות רחוקים קרובים" של לאה גולדברג.

מאמרים מקיפים על נושא דון ז'ואן כתב אברהם ב. פה ברבעון "סמה" משנת 1959 ובשנתון "כרמלית" כרך י"ג.