אני לא יכול לראות דם.
לא לגמרי. זה אפשרי עבורי, אבל אני מיד מאבד את ההכרה, זו הסיבה שאני לא יכול לחתוך מישהו, אפילו לא לחלקים. אז לא לעשות את זה בכלל?
כבר ניסיתי שלוש פעמים. התוצאה הייתה מסורבלת, מגושמת וקשה.
אז לפרק לחתיכות.
ג'וי דיוויז'ן רועמים מהטרנסזיטור "Love will tear us appart.". אני שולף את הגרזן מתוך הגזע בו הוא מונח. כשאני חוטב עצים הוא תמיד נראה קל יותר. אני מרים אותו, נעצר וחושב שזה יהיה קשה מנשוא ככה לקחת תנופה ולהשתמש בו.
אז אולי עם עיניים עצומות? לא, מסוכן מדי. כפות הרגליים שלי אינן רחוקות זו מזו, ושימוש לא נכון יכול לחתוך אותן.
סלין דיון "My heart will go on". מי בכלל כתב את השיר הזה ושחרר אותו לאנושות? אני מגלגל את עיני. עכשיו הגרזן נראה כבד יותר, תודה לטיטניק. עכשיו לפעול!
קולה של סלין נוסק, כמו מגרד את עורי בציפורניים קפואות. אני נותן לגרזן לשקוע למטה. לא מצליח לעבוד מהסבל שקולה מסב לי.
"סוף סוף סיימת?" קולה של מתילדה מחלחל אל תוך הצריף ההרוס ומשחרר אותי מהשוק המשתק של סלין.
"לא, לא, לא!" לעזאזל, עם טווח קולי, יכולתי כמעט להתחרות עם הזמרת הנוראה הזאת.
"תכין חתיכות קטנות!" קרקרה מתילדה.
"למען השם, תעשי את זה בעצמי או תסתמי את הלוע," אני שואג בחזרה ומביט בגבות מורמות מעבר לחור קטן בקיר הצריף בזמן שאני מחכה לתגובתה.
"ואז תעצום את העיניים, ביצה רכה שכמותך!" עונה מתילדה.
"תשובה שגויה! לפתע העורק הזועם שלי פועם חזק מתחת למצח. משהו "טוב" יש לאישה. היד שלי אוחזת סביב הגרזן כמו מלחציים. אני לוקח תנופה ומשקע את הלהב לתוך הגוף המת, מפצח אותו. האישה הזאת מרגיזה אותי. לא סלין, מתילדה.
ג 'ון לי הוקר - "“I'm Gonna Kill That Woman.
אני צוחק אל אלוהי הרדיו שאיתי. אולי הוא גם נביא.
* א.נוימן- סופרת, עורכת ולקטורית במספר הוצאות לאור בגרמניה.
