צילום: נתלי תמיר
תכף קטן אחרי שהשמש התמקמה באמצע היום הם מגיעים אל מרחבי הכחול והזהוב.
״חברים בואו״ קורא הבחור עם הגופייה האדומה לצעירים שמתקרבים אל כסאות הים הצהובים שפרושים במרחב לצד הכתומים והכחולים בשתי שורות שגולשות מבית הקפה אל קצה החוף רגע לפני שהים נוגע בו.
״אחלה מקום״ קוראת, כמעט צועקת הגבוהה בביקיני הירוק ומנסה להתגבר על המוסיקה הקצבית שבוקעת מבית הקפה ונמהלת בקולות הגלים הנשברים על החוף.
החבורה מתארגנת.
זו שהתיישבה שולחת מבט אל מרחבי החוף שמורגלים בתנועתן של כפות רגליים עליהם.
זה שעדיין עומד, מבטו נודד בין בגדי הים החולפים על פניו בפסטלים רכים לצד דרמטיים חזקים בגזרה שלמה או חתוכה.
הזמן...עובר לו... שעה אחר שעה.
הצהובה שבמרכז השמים מתעייפת וגולשת מטה אל הים כמו רומזת לבן זוגה להחליף אותה שם למעלה בשמים.
והחבורה בשלה, עדיין שם על כסאות הים הצהובים שפרושים במרחב לצד הכתומים והכחולים, מתבשמת מניחוח הים ורחש הגלים, מושכת עוד רגע של קיץ משכר.
