שיר:

נוֹפָר/ יעקב ברזילי

                                                                                    לנכדתי הבכורה

קַמְתִּי מֵהָאֵפֶר

כְּעוֹף הַחוֹל

לְהַנִּיחַ אֶבֶן פִּנָּה לְבַיִת

מוּצָף אוֹרוֹת וְקוֹלוֹת

קוֹל בְּכִי תִּינוֹקוֹת.

וְאַתְּ נוֹפָר,

הָיִית רִאשׁוֹנָה

דּוֹר שְׁלִישִׁי

לְהִתְדַּפֵּק עַל שַׁעֲרֵי הַבַּיִת.

וּכְשֶׁבָּאת,

לָמַדְנוּ שֶׁנּוֹפָר

הוּא לֹא רַק צֶמַח מַיִם

וְלֹא רַק פֶּרַח מִתְהַדֵּר

בְּעָלָיו הַצְּהֻבִּים.

נוֹפָר הוּא כָּל הַטּוֹב וְכָל הַיָּפֶה

שֶׁתּוֹכוֹ כְּבָרוֹ,

נוֹפָר הוּא זֵר חִיּוּכִים בְּאֲגַרְטָל,

שְׁלֹשָׁה חֲצָאִים לַשָּׁלֵם.

נוֹפָר הוּא לִרְאוֹת, וְלֹא תָּמִיד לְהֵרָאוֹת,

כְּדַרְכָּם שֶׁל הַזּוֹרְעִים בְּצִנְעָה.

פַּעַם קוֹצוֹ שֶׁל יוֹד

פַּעַם אַחֶרֶת וָו הַחִבּוּר.

וּכְשֶׁאֶעֱזֹב אֶת הַבַּיִת

וְאֶנְעַל שְׁעָרָיו,

תָּבוֹאִי תַּחְתַּי

לְפָתְחָם מֵחָדָשׁ.