להתפתח או למות/ ד"ר ברכה קליין תאיר
מכתב אל ה-אני שבתוך עצמי:
"חברתי היקרה,
עד היום, את ואני התחלקנו בכל כמו שני חברים הכי קרובים וכשלם. כאשר אני חשתי בכאב, גם את חשת בכאב, כאשר את בכית את חלקת אותו איתי. כאשר התחלת לעשן את הסיגריה הראשונה, את הרגת את ריאותיי ואת תאיי ותהיתי אם יודעת את זאת. המשקה הראשון שלקחת הקפיא את תאי המחשבה שלי ומאוחר יותר פגע בתפקוד המוח. מרבית האוכל שאכלת בתיאבון גדול, השמינו את תאיי ומעולם לא שמעת את בכי הדם הזורם הקורא לעזרה.
מאחר והורעלת על ידי העולם, את שכחת אותי, זו שסחבה אותך – הגוף והאברים שלך. לא באת לעולם בשביל התענוג אלא בגלל משימה. והמשימה הראשונה שלך היא להלל את נשמתך על ידי ההתנסויות שאת משיגה. המשימה שלי היא לשאת אותך על גבי עד שתסיימי את המשימה שלך.
מדי פעם, על מנת להזכיר לך את קיומי, גרמתי לך להקשיב לבכי האברים ולכאב אותו חשתי. ואת הלכת לרופא, לקחת תרופות על מנת להרגיש טוב. אלא שלעולם לא תביני שמה שעשה אותך בריאה היו לוחות המוסר שלי. לאחר שנרפאת, שוב חזרת לסורך. אני לא כועסת על בחירותיך הלא אחראיות למען תענוגות, אמביציות ומתח בלתי מודע. אני סולחת לך.
אלא שעד היום נשאתי אותך בתוכי עם הרבה אהבה וללא טענות. כעת אני מאוד עייפה. ולכן מעכשיו ואילך את שבתוך עצמי מחויבת לשאת אותי. סלחי לי על היותי נטל עבורך, לא הייתי מייחלת שכך זה יהיה. אני משאירה אותך עם עשן הסיגריות, עם המשקאות והתשוקה שלך לעולם. אתחשב בך מחדש רק במחרים, כאשר יהיה שווה לשאתך מחדש." ("ספר האור", עמודים 129-130)
הגענו לחיים אלה עם תוכנית נשמה להתפתח ולטפס אל רובדי מציאות גבוהים יותר (התכלית + הייעוד). כאשר אנחנו לא חוקרים, מגלים, בודקים את התוכנית, או כאשר אנחנו לא מבינים שאת כל מה שאנחנו חווים לטוב/לרע, הוא חלק מהתוכנית וחלק מהניסיון לעורר אותנו (להשפעות הזרמים הקוסמיים יש תפקיד בהתעוררות התודעה ובאבולוציה של האנושות), אנחנו פשוט נגררים בשבילי החיים כמו עלה נידף ברוח. אנחנו אולי מטפחים את הגוף והחומר, אבל מזניחים את הנשמה/המהות (הנוכחות הרוחנית שלנו). התוצאה: אנחנו מתנסים בתנאים קשים, כי אנחנו מחריבים את העולם בחוסר תודעה.
במה אנחנו בוחרים; להתפתח או למות? לצמוח, להתחדש ולהשתנות או לשרוד? להמית את מה שאנחנו אוחזים בו או להמשיך לחיות כפנטים?
הפחד להשתנות שווה ערך לפחד למות. זה הפחד ללכת אל הלא-נודע...לשחרר אחיזה באמונות, צרכים ומחשבות של שנים...לאבד שליטה על תהליכים מוכרים וידועים...להתמודד עם אי-וודאות...לאבד את משענת החומר המקנה לנו ביטחון...
האמת היא, כל עוד אנחנו בוחרים להישאר במדיום הארצי, המדיום בו תודעת האגו (תודעת צורה) היא זו הנוהגת בחיינו, אנחנו גוזרים על עצמנו מוות. כלומר, דווקא חשיבה ללא מודעות, או ללא הבנה עמוקה, גורמת לנו להזדהות עם צורה, תוכן, מבנים ובכך, לחזק את תודעת האגו ולהביא כאוס לקיום שלנו.
לכן, הבחירה להתפתח מחייבת אותנו לוותר על צורות, אמונות, מחשבות, מבנים שאיתם הזדהינו שנים ואשר הקנו לנו את תחושת העצמי. אבל אז האתגר: כאשר לא נותר עם מה להזדהות, מי אנחנו – מה אנחנו?
שאלה נהדרת. כאשר אנחנו מסכימים לקפוץ לאוקיינוס האינסוף ולבדוק את השאלה, לפתע הרוח יוצאת לחופשי מכלא החומר. אז אנחנו מגלים שאנחנו הרבה יותר ממה שידענו. שכל התכונות, התארים, ההכשרות שעברנו, המעמד שהשגנו, הם כולם מסכים של זהות שמסתירים את המהות האדירה שאנחנו.
לכן, להתפתח משמעו להעצים את התודעה שלנו עד שנשיג הבנה עמוקה לגבי "מחשבה" נעדרת צורה שהיא שורש כל הדברים. אם נבין אותה, אם נתפוש אותה בלי לתייג ומיד להגיב, נחזור להיות אדם גדול. נחזור להיות בוראים שיוצרים את עצמם – את המחר שלהם – את הארגון שלהם כל יום מחדש, בעזרת סט אמונות נכונות יותר, ברצון מדויק יותר ובמצפון מאוזן יותר. כלומר, נחשוב – נרצה – נפעל עם תודעה אוניברסלית שהיא תודעת השלם (שלם ניתן להשיג רק כאשר מתעלים מעל תוכן/צורה/פרשנות).
מהי אותה "מחשבה" נעדרת צורה? מהי "המחשבה" שהיא שורש כל הדברים? זו "מחשבה" שאוחזת במלוא הפוטנציאל הנמצא באחדות. היא האמת המוחלטת המוגדרת כ-: "הוא אחד ושמו אחד". היא פוטון של אור - אהבה – מהות. זהו מדיום של עוצמה מרוכזת, מדיום של שלמות, מדיום נטרלי שאין בו תנועה, אלא משמעות (0). זהו בית המקדש של המסתורין, של מקור המוצא של הבריאה כולה הנקרא "הקיים באחדות".
יש לי מאהב שמימי שהוא אור.
(לקוח מ"ספר הידע", חוברת 42)
כאשר נוצרה תנועה, מ"המחשבה" האחת והמוחלטת השתלשלו עוצמות/עולמות/פרשנויות, עד שקיבלנו את המערכת הקוסמית האדירה על כל עולמותיה וממדיה. זהו מבנה פרקטלי. "כפי שלמעלה, כך למטה" (אמירה שמיוחסת לאל הרמס במיתולוגיה המצרית: "כלמעלה כן למטה, כבפנים כן בחוץ"..."המאקרו קוסמוס הוא המיקרוקוסמוס").
ככול שהתרחקנו מהאחד - מהשורש, האור הלך והצטמצם, דבר שמחד, מאפשר למציאות להיות בעלת תפיסה והשג, אבל מאידך, האור/אנרגיות/ידע, האמיתות, האמונות, הרצונות, המחשבות, הפרשנויות שאנחנו נותנים להם כוח, הינם מצועפים (של חור מנעול). כלומר, רב הנסתר על הגלוי. אנחנו חיים במציאות מצומצמת של פשט ורמז ומתקשים לחבור למציאות האמת שהיא מציאות של סוד.
מאחר ואנחנו באים מהשלם...עלינו לחזור אל השלם!!! זו תנועה אוטופואטית (self-creation) רקורסיבית - מעגלית שיוצאת מתוך העצמי – האחד, אל הריבוי, וחוזרת אל העצמי, עוצמתית יותר. כלומר, זו תנועה שאחראית על סיום השתלטות האגו, הפחד, השנאה, העריצות, הרוע, ומאפשרת לטפס ממיקרו למאקרו. בתהליך הטיפוס אנחנו עוברים שינוי צורה = שינוי המלתחה הביולוגית (שינוי הגופים).
למה חשוב להבין את זה?
כי אם אני, אתם, או הארגונים שלכם רוצים להתפתח, לצמוח, להתחדש ולהשתנות, עלינו להכיר בפער בין המדיום הארצי בו אנחנו מתקיימים – מדיום הצורה, התוכן, ההשוואתיות, השיפוטיות, האגו, תודעת חור מנעול, לבין המדיום אליו שואפת הנשמה/המהות של כולנו לחזור - לנקודת מוצאה האנרגטי – מדיום השלם, הפוטנציאל, מעבר לצורה, המשמעות, התודעה בעלת 2 הכנפיים. זו תודעה בעלת תדר עוצמתי
תדרים אמיתיים: אלה שמושלכים מבעד למהות.
תדרים מבעד לגוף: אלה שמקבלים על ידי השפעות.
תדרים מבעד ללשון: אלה שנמשכים על ידי המוח.
תדרים מבעד למהות: אלה של אישיות ואבולוציה.
האם תקשיבו לקול המהות במכתב אל ה-אני שבתוך עצמי, או תמשיכו לגרור רגליים?
הכרה בפער היא השגת הבנה כי המיתולוגיות, האידיאולוגיות ומערכות האמונה הארציות מגיעות לסופן. עלינו לאחוז בתודעה חדשה שמסוגלת להמריא אל המציאות שהיא מעבר לצורה, מעבר למחשבה צורנית, אל עבר הבנה עמוקה של שורש הדברים.
על-כן, נקרא העידן של היום עידן ההארה = הגאולה = קץ הסבל = ההתעוררות = שינוי התודעה.
"אמירה מן המהות:
בקבלת גופך – הנך מתאחד מחדש עם נשמתך
בנטישת חרדתך – הנך פוגש בעולמך
עד שתמצא את עצמך – משולל אתו (האל) הנך
או אז, בהשלכת המילה – הנך פוגש במהותך
הנך מתאחד מחדש עם עצמך".
ביולנט צ'וראק, "ספר האור"
אנחנו עושים את הצמיחה, ההתחדשות וההשתנות בעזרת הכישרון האוטופואטי הקיים בכולנו: הכישרון לברוא (self-creation). כבוראים אנחנו מתמקדים בעיקר בטיפול בארבעה מנועי התנועה האוטופואטית – מרכיבי ההצלחה החדשה:
אמונה – רצון – מחשבה – מצפון
1. אמונה/כוונה/ הטיפוס לקומה ה-100 (התכלית): אמונה מייצגת כוונה – כיוון – מטרת על. היא מצביעה על הדבקות באחד/באור/באמת. אם האמונה מחוברת לאמת גבוהה, לשורשי הדברים, למחשבת הבריאה, לחוקי הבריאה, אנחנו נותנים כוח לפרדיגמות ואמונות אוניברסליות שמאפשרות לנו לדעת אותנו, לדעת סוד יקום, להתקיים במלאות שאנחנו (היקף הקיום נחשף). אמונה שכזאת מכילה את כל הידע אשר היה, הווה ויהיה. כאשר האמונה נשענת על אמת יחסית של "חור מנעול", אנחנו נותנים כוח להישרדות ולכן זקוקים למכת סנפירי התנין כדי להתעורר.
האמונות שלנו הן אבני הבניין של המציאות שלנו. הן אבני היסוד של מי שהננו. כאשר האמונות מושתתות על חור מנעול התודעה, הן אמונות מגבילות, מצמצמות והופכות להיות הזהות שלנו, דבר שמנתק אותנו מהממד הרוחני אליו המהות שלנו שואפת לחזור. לכן, לא יעזור לנו כמה נשקיע בתהליכי ההתפתחות שלנו, בשיטות השונות, או מה נבקש עבור עצמנו, אנחנו לא נתקדם בהרבה, כי לא נגענו בשורשי הדברים. אנחנו נמשיך לשעבד את עצמנו, ולא אך אחד אחר. היקום לא שופט, אלא מתארגן כל פעם מחדש בהתאם לאמונות שלנו.
עלינו להשתחרר מהאמונות האלה, לא על ידי ביטול ערכן, אלא על ידי שינוי האמונה. מהי המשמעות? נשנה על ידי ידיעת האמת המוחלטת, ידיעת חוקיות הבריאה. "לדעת את האמת זוהי זכותו של כל אחד", "ספר הידע", 30/269.
ידע האמת בעידן זה מוצת על ידי תודעות אנושיות ולא על ידי ספרי קודש או ספרי מדע שונים. מאחר והערוצים של כולם פתוחים, הידע המגיע מהשחקים הפתוחים מועבד על ידי הבינה – ההיגיון – המודעות של כל אחד, ולא על ידי סמכות חיצונית. זוהי חובת המשימה של התקופה. זו המדרגה העליונה שעלינו לטפס עליה כיום, המכינה אותנו עבור ממדים גבוהים יותר של הבנה. ואם קיים הפרש פוטנציאל בתודעתנו (ממד גבוה לעומת ממד עצמי, ידע קיים לעומת ידע חדש, ידע דתי לעומת ידע אוניברסאלי, אנרגיה עכשווית לעומת אנרגיה עתידית), דווקא הפחד וההתנגדות שהפרש זה יוצר, מאפשרים להניע את תהליכי ההתפתחות אל עבר ממדים גבוהים. פחד והתנגדות בסופו של דבר פותחים שערי תודעה, אם מבינים את מקורם. אך אם ממשיכים לאחוז בהם לאורך זמן, פחד והתנגדות מקבעים אבולוציה. ככל שהמודעות מתעוררת, המצוקה נעלמת. "עד שאין האדם שוחה בתוך כוללות תודעתו, אין הוא יכול לקבל ידע. אם אינך יכול לקבל ידע, אינך יכול להבין את האמת במלואה. וכאשר אינך יכול להשיג את מלוא ההבנה, אינך יכול להיות בטוח שהנתיב שעליו אתה דורך הנו הנתיב הנכון", ("ספר הידע", 51/496).
פתיחת הסתימות במנוע האמונה נעשית על ידי למידת התודעה והשגת הבנה עמוקה לגבי טבעם הממשי של הדברים: פרימת הטבעות בשרשרת סיבה – תוצאה, גילוי 1000 הפנים וגלילתם מחדש = שינוי. עם כל פרימה אנחנו יודעים את עצמנו עמוק יותר. אנחנו משיגים הבנה עמוקה של הדברים. כפי שאמר הרמב"ם: נדע אותנו – נדע סודות יקום.
2. רצון - מהפך בתנועה/חינוך מנגנון החשיבה/ צמיחה, התחדשות והשתנות הן הלקוח היחיד: הרצון הוא הכול. אין דבר העומד בפני הרצון. הרצון מייצג תודעה ערה, הבנה עמוקה של הדברים. הוא מנהל את מערכת היחסים בין אורות לכלים/גופים. הוא הצינור שמחבר את העליונים/התכלית והתחתונים/חובות המשימה יחדיו ואחראי להולכת אנרגיית החיים לכל התאים. כוח הרצון הוא פקטור מהותי שמניע השתנות עוצמתית ויצירת משהו חדש. ככול שצינור הרצון שלנו פתוח ונקי משליליות: קנאה, כעס, פחד, שנאה דאגה, שנובעים מרצון פרטני - אגואיסטי, בכוחו למשוך אל הכלי/גוף אור עוצמתי המסייע בחוללות המוח (מנגנון החשיבה), בהטענת התאים, בפתיחת צופני ארכיב/טבעות, בגילוי אמיתות, בטיהור ובטיפוס. כלומר, ככול שהרצון שלנו אמיתי ומחובר לתכלית הקיומית שלנו ולחובות המשימה, יש בכוחו למשוך אל הכלי/גוף יותר אור עוצמתי ולסייע בידנו בתהליכי האבולוציה שלנו.
פתיחת הסתימות במנוע הרצון נעשית בעזרת המהפך בתנועה; המעבר מהמשולש העולה – תנועה מהפנים החוצה (תנועה אופקית), אל המשולש היורד – תנועה מהחוץ פנימה (תנועה אנכית). כלומר, מרצון לקבל לעצמי/תועלת פרטנית אישית, לרצון לקבל על מנת להשפיע. רק אז הטענת הרצון עוצמתית ומאפשרת למנגנון החשיבה להתחולל מהר יותר, לפתוח ארכיבים נעולים, לפרום את הטבעות בשרשרת סיבה – תוצאה שאנחנו, לסרוק ולחשוף סודות חשובים ולטהר תכנים מקבעים. ככול שהמוח פותח יותר צופנים, פורם את שרשרת סיבה-תוצאה שאנחנו, מגלה את שרשרת המילים, מתרחב מפתן הזיכרון (Discover), החורים בכלי/גוף נסתמים, אנחנו מטפסים ופותחים שערי ממדים גבוהים. השיעורים:
א. תקווה: תקוה אמיתית אינה פסיבית, ואינה ציפייה למשהו שיקרה, אלא היא דורשת עשיה מסוימת. התקווה, מלשון קו, יוצרת מעין קו אל האמונה, וממנה היא שואבת את כוחה. תקוה אמיתית מושכת אור מהעתיד אל ההווה.
ב. אחריות/מחויבות להשתנות לתכלית הקיומית ולביצוע חובות המשימה.
ג. קבלה: נכונות לקבל אור מיטיב, להיות בסבלנות, סובלנות, ענווה לשונה, לאחר, למנוגד, להפוך.
3. מחשבה - מהפך בעוצמה/חינוך התודעה/ החיים הם הרווח היחיד: מחשבה מפעילה בינה – היגיון – מודעות (עוגן פנימי). היא מנהלת את התהליך האוטופואטי – טיפוס תמידי אל עבר הקומה הגבוהה הבאה, עד שנשיג את הקומה ה-100 (ממיקרו למאקרו). בכוחה של מחשבה ממוקדת, נקייה מכל הפרשנויות, לנוע מעבר למהירות ושנת אור, לפתוח שערי ממדים ולהביא את הלא ייאמן לפתחנו ולחולל מהר יותר את תנועת מנגנון החשיבה. "סוף מעשה במחשבה תחילה" (Explore).
מחשבה מעידה על רצון האדם: מחשבה טובה נעדרת היצמדויות, היעלבויות, ביקורתיות, פגיעות = רצון טוב. היא מושכת אור, שפע, שמחה. מחשבה רעה = רצון רע. לכן נאמר שמחשבה יוצרת מציאות. הכול קשור למחשבה – דיבור, בדומה לבורא. האדם מסוגל גם לשלוט במחשבות שלו וגם לממש אותן באמצעות צחות לשון. מכאן שמחשבה - דיבור קשורים יחדיו כעוצמה של בריאה אבל גם הריסה. כאשר המחשבה מחוברת למהות - הדיבור בורא עולמות. כאשר המחשבה מחוברת לארציות ושליליות - הדיבור הורס עולמות.
המחשבות אם כן משמשות כ"דלק" המטעין את מחולל המוח וגורמות לו להסתחרר ביתר מהירות. ככול שהמוח מסתחרר מהר יותר הוא מפעיל את אנרגיית הקונדליני – המנהלן ששומר על הקשר האטומי הפיזי של הגוף. האנרגיה אחראית על הזרמת מחשבות/אנרגיות אל התאים. ככול שנאיץ את התנועה של מחולל המוח מבעד למשיכת אנרגיות/מחשבות חדשות, כך נשפיע על הבריאות שלנו.
מאחר שלמחשבות שלנו יש השפעה אדירה על התאים שלנו, כי הן מהדהדות לשדה המודעות הקולקטיבי של הגוף שלנו או של הארגון, עלינו ללמוד לגלות אחריות כלפיהן. אם ברצוננו לרפא את גופנו או את ארגוננו, עלינו לשנות מחשבות. אלא שצריך יותר ממחשבה חיובית כדי לשלוט בחיים ובגוף. המודע הוא הפן היצירתי המסוגל לייצר מחשבות חיוביות. התת מודע הוא מאגר של הקלטות שמבוסס על הרגלים, ולכן יפעיל את אותם הדפוסים שוב ושוב. תת המודע חזק פי מיליון מן המודע. לכן, אם הרצונות של המודע מנוגדים לתכנות שבתת המודע, תת המודע ינצח. אנחנו יכולים לחזור שוב ושוב על הצהרות חיוביות, אבל לא בהכרח נשנה את תת המודע. מה שישנה אותו הוא פתיחת צפנים ויצירת טרנספורמציה שמעבר לצורה.
לכן כאשר אנחנו ממשיכים לאחוז במחשבות מדיום הנוחות שלנו, צמודים לצורה קבועה, שופטים, מבקרים ומשווים, אנחנו משפיעים על הקיבעון הקיומי שלנו. כאשר נבחר לנוע על מסילות האבולוציה אל עבר הממד האוניברסלי ונתחיל לשנות את סרגל המחשבות לאוניברסלי, נשפיע מידית על המציאות הביולוגית שלנו. מכאן שגופנו הוא תבנית אמונותינו ומחשבותינו. ככל שנצליח ליצור אבולוציה של המהות ושל התודעה, כך נהפוך למרפאים בעזרת מחשבות וללא תרופות. כי ריפוי משמעו אם כן היכולת להתמיר שלילי לחיובי ולהתכלל.
פתיחת הסתימות במנוע המחשבה נעשית על ידי תודעה שפותחת צופני ארכיבים, מערטלת את המחשבות ממלבושיהן, הפרשנויות שלהן ומחברת אותנו אל הבנה עמוקה – שורשי הדברים. השיעורים:
א. נתינה: לתת ללא תנאי כדי להזין את הסובב אל עבר התעוררות.
ב. הודיה: התייחסות לכל הקורה ממקום של הוד, הכרת תודה, הבנה שהכל לטובה.
ג. תקשורת: ערוץ הקליטה פתוח לקבל השפעות, מסרים, הבנות חדשות כדי להניע תנועה מהר יותר.
4. מצפון - מהפך בהשפעה/ חינוך בינת הלב/ התכללות היא העסק היחיד: מצפון אוניברסלי מצביע על קיום מאוזן וערכי. הוא לשון המאזניים הכול כך הכרחי בתהליכים כאוטיים. הוא חייב להיות בשיווי משקל, כלומר, בניטרליות, כי רק ניטרליות מאיינת ניגודים ומאחדת הפכים ומאפשרת לברוא – ליצור – לעשות את הנכון. תפקידו לסרוק ולברור אנרגיות, רעיונות, שיעורים, התנסויות אשר יסייעו בידנו להאיץ את תנועת הטיפוס לקומה ה-100 (Integrate, Transform). הוא מנהל את תהליך הזיכוך של קליפות הטומאה. המצפון המאוזן קשור לאהבה תודעתית, אהבה שאינה תלויה בדבר, אהבה ניטרלית - רוחנית. זו אהבה שמשפיעה על הזרימה, על השפע, על ההשפעה. היא אנרגיה אלוהותית, הרוח האוניברסאלית. היא המקום החדש להשתטחויות שלנו.
אהבה ללא תנאי איננה עוד רגש, עוד ריגוש, עוד השתוקקות, עוד תחושה נעימה, עוד חיבוק, לטיפה, או מילה טובה, למרות שכל אלה הינם חלק מרטט אלוהי זה. אהבה ללא תנאי היא הכל. היא שלם הצובר את עוצמתו בהתאם לפוטנציאל התדרים. ככל שאנחנו משיגים אוניברסאליות, כך אנחנו חווים אהבה ללא תנאי. ככל שאנחנו חווים אהבה ללא תנאי, אנחנו מצליחים לטפס אל עבר אוניברסאליות. כי אהבה ללא תנאי היא מקום שממנו נובע הכל. היא מאחדת ועוטפת את כל היקום. היא מקור הבריאה. היא אהבה אבולוציונית – אלוהית. היא איננה תלויה בדבר. היא הדבר עצמו. היא הניצוץ הראשון ברוחנו שמאפשר לנו להיות בשלום עם עצמנו ולאהוב את מי שאנחנו ללא תנאי. היא מעניקה ללא הפסק שפע אור (ידע) והבנה אמיתית של הדברים ובכך, מאפשרת לנו להפוך למוכללים. היא מאפשרת לנו לגעת ולאחוז במציאות כאן ועכשיו, גם אם היא כואבת או שמחה. היא מאפשרת לנו לבחור ממקום של הדהוד ולא של סיווג או נהיית האגו. היא זו שמאפשרת לנו לחבר בין שמים לארץ. מאפשרת לנו להשיג איזון. מאפשרת לנו לינוק בלי הרף משפע חסד הבריאה, לצמצם את זמן ההתפתחות שלנו ולעצב מציאות שמעניקה לנו השראה. זו אהבה רוחנית שמקורה אינו חושני כי אם אנרגטי.
שום דבר אינו מניע את פעימת הלב, כי הפעימה היא הדבר ולא התוכן (רגש, מצב). פעימת לבנו המקודשת ברשותנו ללא קשר אל החוץ, ללא קשר לעד כמה אנחנו נאהבים. אנחנו לא טורחים למען האהבה ולא נופלים לתוכה, אלא פועמים מתוך ערות. אנחנו פשוט נפגשים בלב. הלב נשאר פתוח ואוהב, ללא צורך במיגון, ללא קשר אל מה יעשה האחר ולמה שקורה במציאות. אנחנו פשוט פועמים ופועמים את ליבנו עד שהשליליות נעלמת (בצע, כעס, שנאה, קנאה, ספק, פחד). שמש אהבה היא אנרגיה המאפשרת לפירות הפנימיים הנעלים והעוצמתיים שבנו להבשיל אל עבר אוניברסאליות. "הבשלתו של פרי על עץ מתרחש ישירות על ידי אור השמש. הבשלתו של פרי בחממה מתרחש על ידי שמשות תודעה שונות. אין להם אותו טעם" ("ספר הידע", 5/42).
אורח חיים רוחני; נתינה, התחשבות, כבוד, רגישות והבנה לזולת, ענווה וסבלנות, חתירה להשיג שלם, יאפשר לנו להרחיב את היכולת של הכלי להכיל את אור האהבה ולגרש את החושך, האנוכיות והכאוס מחיינו, הגורמים לנו לכאב גדול ביותר. רק אהבה ללא תנאי מאפשרת להר הגעש להתפרץ ולקליפות כמו "שליטה", "לא יכול", "קשה לי", "למה זה מגיע לי", "אני לא ראוי", "לא עכשיו", "מפחד", "מתוסכל", "אני לא אהוב", "אני כועס", "נמצא בהפרדה", "ביקורתי", להתמוסס ולאפשר למהות העוצמתית שאנחנו לצאת אל האור. כי רק אהבה יכולה להפסיק את הגירוי – תגובה האוטומטיים, להפסיק את השפעת החוץ על הפנים שלנו, להתבונן, לבטא ולשחרר רגשות שליליים (טיהור). כי ללא מהות זו האגו לא היה נדרש לקליפות האלה ולמלחמת ההישרדות שלו (התגרויות האגו). במצב שכזה אהבה ללא תנאי מרפאה, עוטפת, מעניקה, מכילה ונותנת הרגשת ביטחון והערכה.
כאשר אנחנו באים ממקום של אהבה ללא תנאי, אנחנו מתפייסים עם העבר, הסבל והאובדן, סוגרים מעגל התנסות ומשחררים את הפחד. לכן הסליחה מרחיבה אהבה. וכאשר הלב נפתח האושר מגיע. וכאשר האושר מגיע, אנחנו מרשים לעצמנו להתפלא מנפלאות היקום, להעריך את הטוב הקיים בחיינו ולהודות עליו. מתייחסים אל בני אדם כאל בצלם נבראו. מבינים כי כולנו אנרגיה ללא קשר ללאום, לדת, להשכלה או למעמד. כאשר אנחנו מכבדים את עצמנו ופועלים מתוך מרכז הכובד הפנימי שלנו, אנחנו מכבדים גם אחרים. אנחנו מתייחסים אליהם מתוך אהבה, מאפשרים להם לבטא את עצמם, מכבדים את המרחב האישי שלהם, ולא לחיים ממהרים להציל, לגאול, לרחם, לדאוג ולהושיע.
כדי לפתוח את החסימות במנוע המצפון ולעבור למאזני מצפון מאוזנים, עלינו להפסיק לתת כוח לאו...או, כי אחרת ניפול לאחד הצדדים. עלינו ללמוד לאיין ניגודים ולאחד הפכים לכדי שלם עוצמתי (הלוליין). רק אז המצפון האוניברסלי שנשיג יהיה מסוגל לחבר את כל פני האישיות/זהויות שלנו הפנימיים והחיצוניים מכל הממדים, ולסתום את החורים בכלי/גוף. אז אנחנו מצליחים להתאחד עם שורש הנשמה – המהות שלנו אשר בקומה ה-100 (הגן האצילי). השיעורים:
א. כבוד: התייחסות לכל הנברא בכבוד: לטבע, לחי, לאדם, לאויב. קבלתם ללא תנאי והגנה על קיומם.
ב. אמון: נאמנות לתכלית ולחובות המשימה. הנכונות להתמזג, להתמסר לתהליך, לזרום, לקחת סיכונים, לשלם מחירים. היכולת לעזוב את המערכת בה לימדו אותנו שיטות להגן על עצמנו, ולהשיג תודעה בה נמצאת מספיק בשלות וסובלנות כדי להיות מסוגלים לחבוק אפילו את אויבנו.
ג. למידה: פרימת הטבעות בשרשרת סיבה – תוצאה (מיוצגות ב- 7 הגופים), גילוי 1000 הפנים וגלילתם מחדש = שינוי צורה = מעבר לגוף/נדן גבוה יותר. עם כל פרימה אנחנו יודעים את עצמנו עמוק יותר, את האמת המחוברת לשורשי הדברים.
ארבעת המנועים/שלושת המהפכים האלה משפיעים דרמטית על עוצמת התודעה ועל עוצמת המוח, ועל היכולת שלהם ליצור קשר עם הרוח – שורשי הדברים ולהטעין את הגוף באנרגיות גבוהות בתהליך הצמיחה, ההתחדשות וההשתנות שלנו אל עבר הקומה ה-100.
