"ויבואו אליי שני אנשים ויבקעו את בטני ויוציאו את לבי ויוציאו ממנו טיפת דם קפוא שחור וישליכוהַ..."
- חיי מוחמד/השאם בן עבד אל-מלכּ
וְעַד שֶׁבָּאוּ אֵלַי הַשְּׁנַיִם
הָיָה מְאֻחָר מִדַּי
הֵם בִּקְעוּ אֶת בִּטְנִי הַמְּלֵאָה כַּיָּם
וִידֵיהֶם שָׁקְעוּ בִּי כְּקַרְנֵי שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹנוֹת
כַּנְפֵיהֶם נִקְרְעוּ כָּעֲנָנִים וְהִלּוֹתֵיהֶם נִשְׁבְּרוּ כִּבְרָקִים
מֵעָלַי
הֵם חִפְּשׂוּ אֶת לִבִּי אַךְ לֹא נוֹתָר מִמֶּנּוּ דָּבָר
לְהוֹצִיא חֲמִשִּׁים וְשֵׁשׁ טִפּוֹת דָּם
קָפוּא שָׁחֹר! מָה קָרָה
לִפְרִי חָזְךָ? שַׁאֲלוּנִי בְּקוֹל פְּחָדִים.
כְּלוּם אֵינְכֶם יוֹדְעִים? תָּמַהְתִּי אֲכוּל גַּעְגּוּעִים
... אֵלַיִךְ!