סיפור תלמוד:
אברהם והצלמים/מתוך מדרש בראשית רבה פרשה לח

בֵּית אָבִיו שֶׁל אַבְרָהָם הָיוּ עוֹשִׂים צְלָמִים וּמוֹכְרִים בַּשּׁוּק.

יוֹם אֶחָד הִגִּיעַ לְאַבְרָהָם לִמְכֹּר.

נָתַן לוֹ תֶּרַח אָבִיו קֻפּוֹת שֶׁל אֱלֹהוֹת וְהוֹשִׁיבוֹ בַּשּׁוּק.

בָּא אֵלָיו אָדָם אֶחָד וְאָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ אֱלוֹהַּ לִמְכּוֹר?

אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אֵיזֶה אֱלוֹהַּ אַתָּה רוֹצֶה לִקַּח?

אָמַר לוֹ: אֲנִי גִּבּוֹר, תֵּן לִי אֱלוֹהַּ גִּבּוֹר כְּמוֹתִי.

נָטַל אַבְרָהָם פֶּסֶל אֶחָד שֶׁהָיָה עוֹמֵד לְמַעְלָה מִכֻּלָּם,

וְאָמַר לוֹ: תֵּן אֶת הַדָּמִים וְטֹל לְךָ אֶת זֶה.

אָמַר לוֹ: וְכִי אֱלוֹהַּ זֶה גִּבּוֹר כְּמוֹתִי?

אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: רֵיקָא, עֲדַיִן אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מִשְׁפַּט אֱלֹהוֹת?

מִי שֶׁעוֹמֵד לְמַעְלָה מִכֻּלָּם הֲרֵיהוּ גִּבּוֹר מִכֻּלָּם.

כְּשֶׁנִּפְטַר הָאִישׁ לְהַלֵּךְ אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: בֶּן כַּמָּה שָׁנִים אַתָּה?

אָמַר לוֹ: בֶּן שִׁבְעִים שָׁנָה אֲנִי.

אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אוֹי לוֹ לְאוֹתוֹ אִישׁ, שֶׁהוּא בֶּן שִׁבְעִים ומִשְׁתַּחֲוֶה לְזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה הַיּוֹם!

מִיָּד הֶחֱזִיר וְהִשְׁלִיךְ הָאִישׁ אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ לְתוֹךְ קֻפָּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם

וְחָזַר וְנָטַל מֵאַבְרָהָם אֶת דָּמָיו, נִסְתַּלֵּק וְהָלַךְ לוֹ.

אַחַר כָּךְ בָּאָה אִשָּׁה אַחַת אַלְמָנָה

וְאָמְרָה לוֹ לאַבְרָהָם: אִשָּׁה עֲנִיָּה אֲנִי, תֵּן לִי אֱלוֹהַּ עָנִי כְּמוֹתִי.

מִיָּד נָטַל אַבְרָהָם פֶּסֶל אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב לְמַטָּה מִכֻּלָּם

וְאָמַר לָהּ: בַּעֲנִיּוּתֵךְ טְלִי לָךְ אֱלוֹהַּ זֶה, שֶׁהוּא שָׁפָל וְיוֹשֵׁב לְמַטָּה מִכֻּלָּם;

אֲבָל אֵין הוּא רוֹצֶה לָזוּז מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁתִּתְּנִי לִי אֶת הַדָּמִים.

כְּשֶׁנִּפְטְרָה לֵילֵךְ אָמַר לָהּ: בַּת כַּמָּה שָׁנִים אַתְּ?

אָמְרָה לוֹ: בַּת הַרְבֵּה שָׁנִים אֲנִי.

אָמַר לָהּ אַבְרָהָם: תִּפַּח רוּחָהּ שֶׁל אוֹתָהּ אִשָּׁה

שֶׁהִיא בַּת הַרְבֵּה שָׁנִים וּמִשְׁתַּחֲוָה לֶאֱלוֹהַּ בֶּן יוֹם אֶחָד!

מִיָּד הֶחֱזִירָה אוֹתוֹ אֱלוֹהַּ לַקֻּפָּה,

חָזְרָה וְנָטְלָה מֵאַבְרָהָם אֶת דָּמֶיהָ, וְהָלְכָה לָהּ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל אַבְרָהָם אֶת כָּל הָאֱלֹהוֹת וְהָלַךְ וְהֵבִיא אוֹתָם אֵצֶל תֶּרַח אָבִיו.

אָמְרוּ לוֹ שְׁאַר בָּנָיו לְתֶרַח אֲבִיהֶם: אַבְרָהָם זֶה אֵינוֹ יָכוֹל לִמְכֹּר אֱלֹהוֹת, בּוֹאוּ וְנַעֲשֶׂנּוּ כֹּמֶר.

אָמַר לָהֶם אַבְרָהָם: מָה מְלַאכְתּוֹ שֶׁל כֹּמֶר?

אָמְרוּ לוֹ: עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ לִפְנֵי אֱלֹהוֹת, מַקְרִיב לִפְנֵיהֶם, מַאֲכִילָם וּמַשְׁקָם.

עֲשָׂאוּהוּ כֹּמֶר.

מִיָּד נָתַן אַבְרָהָם לִפְנֵיהֶם מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה,

אָמַר לָהֶם: קְחוּ וְאִכְלוּ, טְלוּ וּשְׁתוּ, שֶׁתֵּיטִיבוּ לִבְנֵי אָדָם,

וְלֹא הָיָה בָּהֶם אֶחָד שֶׁהָיָה נוֹטֵל כְּלוּם לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת.

מִיָּד פָּתַח אַבְרָהָם וְאָמַר: "פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ, עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ,

אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ, אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן,

יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן, רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ" (תהילים קטו, ה-ז).

בָּאָה אִשָּׁה אַחַת טוֹעֶנֶת בְּיָדָהּ קְעָרָה סֹלֶת.

אָמְרָה לוֹ: הֵילָךְ וְהַקְרֵב לִפְנֵיהֶם,

עָמַד וְנָטַל מַקֵּל בְּיָדוֹ וְשָׁבַר כָּל הַפְּסִילִים, וְנָתַן אֶת הַמַּקֵּל בְּיַד הַגָּדוֹל שֶׁבָּהֶם.

כֵּוָן שֶׁבָּא אָבִיו אָמַר: מִי עָשָׂה לָהֶם כָּךְ?

אָמַר לוֹ: מְכַסֶּה אֲנִי מֵאַבָּא?

בָּאָה אִשָּׁה אַחַת וּבְיָדָהּ קְעָרָה מְלֵאָה סֹלֶת וְאָמְרָה לי: הֵילָךְ וְהַקְרֵב לִפְנֵיהֶם.

הִקְרַבְתִּי לִפְנֵיהֶם, הָיָה זֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֹכַל תְּחִלָּה, וְזֶה אוֹמֵר: אֲנִי אֹכַל תְּחִלָּה.

וְעָמַד זֶה הַגָּדוֹל שֶׁבֵּינֵיהֶם וְשָׁבַר אֶת כֻּלָּם.

אָמַר לוֹ: מָה אַתָּה מְשַׁטֶּה בִּי – כלוּם יְכוֹלִים הֵם?

אָמַר לוֹ: וָלֹא? יִשְׁמְעוּ אָזְנֶיךָ מָה שֶׁפִּיךָ אוֹמֵר.

נְטָלוֹ תֶּרַח וּמְסָרוֹ לְנִמְרוֹד.

אָמַר לוֹ נִמְרוֹד לְאַבְרָהָם: אַתָּה הוּא אַבְרָהָם בֶּן תֶּרַח?

אָמַר לוֹ: הֵן.

אָמַר לוֹ: וְכִי אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ, שֶׁאֲנִי אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים

וְהַחַמָּה וְהַלְּבָנָה וְהַכּוֹכָבִים וְהַמַּזָּלוֹת,

וּבְנֵי אָדָם מִלְּפָנַי יוֹצְאִים כֻּלָּם – וְאַתָּה לָמָּה אִבַּדְתָּ אֶת יִרְאָתִי?

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּינָה לְאַבְרָהָם וְאָמַר לוֹ לְנִמְרוֹד:

רְצוֹנְךָ, אֹמַר לְפָנֶיךָ דָּבָר אֶחָד לִגְדֻלָּתְךָ?

אָמַר לוֹ: אֱמֹר.

אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם כָּךְ הוּא,

שֶׁמִּיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם וְעַד עַכְשָׁו הַחַמָּה יוֹצֵאת בְּמִזְרָח וְשׁוֹקַעַת בְּמַעֲרָב;

לְמָחָר תְּהֵא מְצַוֶּה אֶת הַחַמָּה שֶׁתֵּצֵא בְּמַעֲרָב וְתִשְׁקַע בְּמִזְרָח

וַאֲנִי מֵעִיד בְּךָ שֶׁאֲדוֹן הָעוֹלָם אַתָּה,

וְעוֹד, אִם אֲדוֹן כָּל הַמַּעֲשִׂים אַתָּה, בְּוַדַּאי כָּל הַנִּסְתָּרוֹת גְּלוּיוֹת לְךָ,

אִם כֵּן אֱמֹר לִי מִיָּד: מָה יֵשׁ בְּלִבִּי וּמָה אֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת?

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִנִּיחַ אוֹתוֹ רָשָׁע נִמְרוֹד יָדוֹ עַל זְקָנוֹ וְהָיָה מְתַמֵּהַּ בְּלִבּוֹ.

וְאָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אַל תִּתְמַהּ בְּלִבְּךָ, לֹא אֲדוֹן עוֹלָם אַתָּה, בְּנוֹ שֶׁל כּוּשׁ אַתָּה.

וְאִם אֲדוֹן הָעוֹלָם אַתָּה, לָמָּה לֹא הִצַּלְתָּ אֶת אָבִיךָ מִן הַמִּיתָה?

אֶלָּא כְּשֵׁם שֶׁלֹּא הִצַּלְתָּ אֶת אָבִיךָ מִן הַמִּיתָה, כֵּן אַתָּה לֹא תִּנָּצֵל מִן הַמִּיתָה.

מִיָּד קָרָא נִמְרוֹד לְתֶרַח וְאָמַר לוֹ: מָה יְהֵא דִּינוֹ שֶׁל אַבְרָהָם בִּנְךָ, זֶה שֶׁאִבֵּד אֱלֹהוֹת שֶׁלִּי?

אֵין דִּינוֹ אֶלָּא שְׂרֵפָה.

חָזַר וְאָמַר לוֹ לְאַבְרָהָם: הִשְׁתַּחֲוֵה לָאֵשׁ וְתִנָּצֵל.

אָמַר לוֹ אַבְרָהָם: אֶשְׁתַּחֲוֶה לַמַּיִם שְׁמְּכַבִּים אֵשׁ.

אָמַר לוֹ נִמְרוֹד: הִשְׁתַּחֲוֵה לַמַּיִם.

אָמַר לוֹ: אִם כֵּן, אֶשְׁתַּחֲוֶה לֶעָנָן, שֶׁטָּעוּן מַיִם.

אָמַר לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לֶעָנָן.

אָמַר לוֹ: אֶשְׁתַּחֲוֶה לָרוּחַ שֶׁמְּפַזֵּר הֶעָנָן,

אָמַר לוֹ: הִשְׁתַּחֲוֵה לָרוּחַ.

אָמַר לוֹ: אֶשְׁתַּחֲוֶה לְבֶן אָדָם שֶׁסּוֹבֵל רוּחַ.

אָמַר לוֹ נִמְרוֹד: אַתָּה מַשִּׂיאֵנִי בִּדְבָרִים –

אֲנִי אֵינִי מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא לָאוּר, הֲרֵי אֲנִי מַשְׁלִיכְךָ לְתוֹכוֹ –

וְיָבוֹא אֱלֹהֶיךָ שֶׁאַתָּה מִשְׁתַּחֲוֶה לוֹ וְיַצִּילְךָ הֵימֶנּוּ.

מִיָּד הוֹצִיאוּהוּ לְהַשְׁלִיכוֹ לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ, וּכְפָתוּהוּ וַעֲקָדוּהוּ וְהִנִּיחוּהוּ עַל גַּבֵּי אֶבֶן,

וְהִקִּיפוּהוּ עֵצִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹתָיו, חָמֵשׁ אַמּוֹת לְכָל צַד, וְגָבְהָם שֶׁל עֵצִים חָמֵשׁ אַמּוֹת,

וְהִצִּיתוּ בָּהֶם אֶת הָאוּר.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בָּאוּ שְׁכֵנָיו וּבְנֵי עִירוֹ שֶׁל תֶּרַח

וְהָיוּ מְטַפְּחִין לוֹ עַל רֹאשׁוֹ וְאוֹמְרִים: בּוּשָׁה גְּדוֹלָה וּכְלִמָּה!

שֶׁאוֹתוֹ בֵּן שֶׁהָיִיתָ אוֹמֵר עָלָיו שֶׁהוּא יוֹרֵשׁ הָעוֹלָם הַזֶּה וְהָעוֹלָם הַבָּא – שְׂרָפוֹ נִמְרוֹד בָּאֵשׁ!

מִיָּד נִתְגַּלְגְּלוּ רַחֲמָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיָרַד וְהִצִּילוֹ.

הָיָה שָׁם הָרָן עוֹמֵד וְתוֹהֶה.

אָמַר: מָה נַפְשְׁךָ, אִם יְנַצַּח אַבְרָהָם – אֲנִי אוֹמֵר: "מִשֶּׁל אַבְרָהָם אֲנִי",

וְאִם יְנַצַּח נִמְרוֹד – אֲנִי אוֹמֵר: "מִשֶּׁל נִמְרוֹד אֲנִי".

כֵּוָן שֶׁיָּרַד אַבְרָהָם לְכִבְשַׁן הָאֵשׁ וְנִצַּל – אָמְרוּ לוֹ: שֶׁל מִי אַתָּה?

אָמַר לָהֶם: מִשֶּׁל אַבְרָהָם אֲנִי.

נְטָלוּהוּ וְהִשְׁלִיכוּהוּ לָאוּר וְנֶחְמְרוּ בְּנֵי מֵעָיו, וְיָצָא וּמֵת עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו.

וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וַיָּמָת הָרָן עַל פְּנֵי תֶּרַח אָבִיו" (בראשית יא, כח).