היבם ושתים עשרה הנשים/ מתוך תלמוד ירושלמי, מסכת יבמות
מַעֲשֶׂה בִּשְׁלֹשָׁה עָשָׂר אַחִים, שֶׁמֵּתוּ שְׁנֵים עָשָׂר מֵהֶם בְּלֹא בָּנִים.
בָּאוּ נְשֵׁיהֶם לִפְנֵי רַבִּי וּבִקְּשׁוּ לְהִתְיַבֵּם.
אָמַר לוֹ רַבִּי: לֵךְ וְיַבְּמֵן.
אָמַר לוֹ: אֵין בְּיָדִי.
וְהֵן אוֹמְרות: אָנוּ נְפַרְנֵס כָּל אַחַת וְאַחַת חֹדֶשׁ בַּשָּׁנָה.
אָמַר הוּא: וּמִי יְפַרְנֵס בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר?
אָמַר רַבִּי: אֲנִי אֲפַרְנֵס בְּחֹדֶשׁ הָעִבּוּר.
הִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם וְהָלְכוּ לָהֶם.
לְאַחַר שָׁלֹש שָׁנִים בָּאוּ טְעוּנִים שְׁלֹשִים וְשִׁשָּׁה תִּינוֹקוֹת.
בָּאוּ וְעָמְדוּ לִפְנֵי בֵּיתוֹ שֶׁל רַבִּי.
אָמְרוּ לְרַבִּי: כְּפָר שֶׁל תִּינוֹקוֹת מְבַקְּשִׁים לִשְׁאוֹל בִּשְׁלוֹמְךָ.
הֵצִיץ רַבִּי מִן הַחַלּוֹן וְרָאָה אוֹתָם.
אָמַר לָהֶם: מָה מַעֲשֵׂיכֶם?
אָמְרוּ לוֹ: אָנוּ מְבַקְּשִׁים שֶׁתִּתֵּן לָנוּ פַּרְנָסַת אוֹתוֹ חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.
נָתַן לָהֶם פַּרְנָסַת חֹדֶשׁ הָעִבּוּר.
