סיפור:
אֵשְׁתָנוּר או 'עֵישתנור' (ערבית: عيش تنور)/ אהוד נוה
אם תרד ברחוב טבריה בנחלת אחים תראה מימינך סמטה צרה וקצרה, שמה רחוב אושה. בבית מספר 6 שלו הייתה קומה אחת עם גג רעפים אדומות, חצר ענקית ובאר מים. שם, התגוררו סבי אהרון וסבתי פנינה לולו-גילה.
ברוב שעות היום היה זה רחוב שקט, חבלי הכביסה המתוחים שהיו בקצהו הרחוק נשענו על מוטות עץ, הכבסים הציבעוניים של השכנים התבדרו ברוח, מוסיפים חן מיוחד לסמטה הקטנה.
עם סיום הלימודים בבית הספר, היה הרחוב שוקק חייים, ילדים משחקים כדורגל או סטנגה ובאביב מטפסים על עצי התות של השכנים על פניהם ובגדיהם כתמים אדומים ושריטות מעטרות את כל גופם. לעיתים היית מוצא סתת בן השכונה שהיה יושב שפוף על האדמה ומעבד אבן ירושלמית לבניין. מעשן היה בהפסקות ולוגם להנאתו מבקבוק כהה שאף אחד לא ידע מה הוא מכיל ואני הקטן, כשהייתי שבע מן המשחקים, סיימתי את ביקורי אצל סבתא ונושא את פעמיי לאיטי במעלה רחוב טבריה ובכיסי מעט מעות שסבתא כהרגלה תמיד מצאה לנכון להטמין שם.
בתי השכונה דלים היו אך נקיים ומטופחים. פטרוזליה, יסמין ושאר תבלינים הפיצו ניחוחות וצמחו בכל מה שרק ניתן, פחי שימורים, קופסאות עץ.
בעוברי בה יודע אני כאן מתגוררת משפחת חמאווי, זה ביתם של משפחת יפת או לוי או שיטרית. כולם מכירים את כולם, אם זה מהשוק הקרוב, מבתי הכנסת בשכונה או סתם קרובי משפחה.
על הגבעה הקרובה כאשר הוא משתרע על כולה, עומד ביתו של אדון רחמו איש החומוס המפורסם. בתו חיה בעלת העיניים הכחולות הכי גדולות בעולם ולב רחב לא פחות, הייתה מחזיקה בידי בעיתות הפנאי וצועדת איתי למחנה יהודה כדי להתפנק ברצועות תמר הינדי יבש, טעם גן עדן.
צועד הייתי שמח ונרגש מהידיעה שבדרך הקצרה אל המסעדה של אבי, אחלוף על פני המאפיה היחידה בסביבה בה יש עֵישתנור' זו הידועה גם כפיתה העיראקית, בירושלים “עֵישתנור’, חם וטרי שריחו בלבד היה גורם לי לרקוד מהנאה.
הבעייה הייתה פשוטה, לעולם לא ידעת אם דלת הברזל הכבדה והכחולה שעומדת בפינת רחוב אושיסקין ורחוב שמואל רפאלי תהיה פתוחה או נעולה, דבר שהיה גורם לי לאכזבה רבה.
כמנהגו היה האופה שעבד תמיד לבדו, סוגר את המאפיה כשנגמר הבצק שהכין לאותו היום. אך בימים בהם שפר מזלי ומצאתי את המאפיה פתוחה, הייתי מטפס בשלושת המדרגות ומשתומם מן התנור והאש הבוערת בתוכו, נהנה מהריח הנפלא במקום ומבקש בדחילו ורחימו עישתנור אחד.
בעבור מספר גרושים מועטים נהגתי להתענג על המעדן בעת צעדתי עד לרחוב המלך ג'ורג' פינת רחוב בן יהודה שם הייתה ממוקמת המסעדה של אבי.
כשהגעתי, גובהי כגובה המושבים ליד הבר, היה אבא פונה אלי ואומר כדרכו, יא איבני אולי תאכל משהו, ואז מדגיש ביתר שאת, אולי רעב אתה אהוד?
ואני הקטן עומד מולו ומחייך, ואבא ידע!
