שיר:
פניך שונו אהובי/ זמירה פורן

רוּחַ עַל פָּנַי, לִבִּי אָחוּז בְּגוּפְךָ הַמִּתְקָרֵב,

מַגַּע יָדְךָ עַל גַּבִּי בְּהֶסֵּחַ הַלֵּב.

פָּנֶיךָ שֻׁנּוּ אֲהוּבִי.

אֲנִי שֶׁנִּדְמֵיתִי פַּעַם לְצִפּוֹר שִׁיר כְּחֻלָּה,

רְאִיתִיךָ אוֹבֵד, כְּאָפֹר הַנּוֹצָה הַקָּטָן בְּמֶרְחַק

פָּנֶיךָ שֻׁנּוּ אֲהוּבִי.

פָּנַי הָיוּ פָּנֶיךָ

שָׁנִים אָנוּ דְּבוּקִים אֲרָיוֹת בַּסְּבַךְ, לְזִנּוּק מְחֻדָּשׁ.

נִדְמֶה הָיָה לָנוּ, שֶׁאֶפְשָׁר כָּךְ לַחְתֹּר לְעוֹלָמִים

אַתָּה, אֲנִי וְעֶגְלַת הַכּוֹכָבִים.

פָּנֵינוּ שֻׁנּוּ אֲהוּבִי.

* זמירה פורן-משוררת