שיר:
הבלדה על גברת מלכה שוורץ/ אילן שיינפלד

הַגְּבֶרֶת שְׁוַרְץ מַלְכָּה, בְּאֶמְצַע חַיֶּיהָ,

קָמָה עִם שַׁחַר, חָשָׁה בְּבִטְנָה וְדִדְּתָה

אֶל הַשֵּׁרוּתִים. אֶתְפַּנֶּה קְצָת, חָשְׁבָה,

וְרַק אָז אָכִין לִי קָפֶה בֶּחָלָב, כְּמִדֵּי

בֹּקֶר, אַף עַל פִּי שֶׁבְּדֶרֶךְ כְּלָל כּוֹס

הַקָּפָה הִיא הַמְּעוֹרֶרֶת אֶצְלָהּ אֶת

פְּעִילוּת הַמֵּעַיִם. הִפְשִׁילָה, אֵפוֹא,

אֶת הַפִּיגָ'מָה, הִתְיַשְּׁבָה בְּנִיחוּתָא,

נָשְׁמָה וְנָפְחָה, נָשְׁמָה וְלָחֲצָה, בְּרָם

דָּבָר לֹא נֶחְלָץ מִבִּטְנָה, שֶׁתְּחוּשַׁת

מְלֵאוּת אָחֲזָה בָּהּ, וְלֹא חָשָׁה שׁוּם

תְּזוּזָה, וְלוּ קַלָּה בַּקַּלּוֹת, בִּמְעֵיהַּ.

אַךְ אֵין כְּמַלְכָּה שְׁוַרְץ עִקֶּשֶת,

וְלָכֵן הִמְשִׁיכָה לִשְׁאֹף, לוֹחֶצֶת

עַל בִּטְנָה וּפִי גּוּפָה, אוּלַי

בְּכָל זֹאת יִתְרַצּוּ מֵעֶיהָ

וְיִפְלְטוּ מָה שֶׁהִיא צְרִיכָה.

אַךְ כְּכָל שֶׁהֶאֱדִימוּ פָּנֶיהָ

וְנִפְעָר יַשְׁבָנָהּ, לֹא עָלָה בְּיָדָהּ

לְהַפְרִישׁ וְלוּ גֶּלֶל,

וּמֵרֹב מַאֲמָץ הִתְפַּקַּע נִים

בְּמִצְחָהּ, וְנָפְלָה לָאָרֶץ, וְרֹאשָׁה

הַסָּב, דָּלִיל הַשֵּׂעָר, נִטַּח עַל

הַבָּלָטוֹת, וְנִתְעַלְפָה.

מַזָּלָהּ שֶׁל הַגְּבֶרֶת מַלְכָּה,

שֶׁאוֹתוֹ יוֹם הָיָה יוֹם הַבִּקּוּר

שֶׁל בְּכוֹרָהּ, שֶׁהָיָה נוֹהֵג

לִפְקֹד בֵּית אִמּוֹ בְּדַרְכּוֹ

מִבֵּית הַסֵּפֶר שֶׁל נְכָדֶיהָ

לִמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ, וּמִשֶׁצִּלְצֵל בַּפַּעֲמוֹן

וְלֹא נַעֲנָה, וְלָחַץ עַל יָדִית הַדֶּלֶת

וְנוֹכֵחַ כִּי נְעוּלָה הִיא, חָבַט בָּהּ

בִּכְתֵפוֹ, הֵתִיקָהּ מִנְּעִילָתָהּ וּמִהֵר

אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה, לִרְאוֹת מָה אֵרַע לְאִמּוֹ.

צִוְחַת הָאַמְבּוּלַנְס פִּלְּחָה אֶת רְחוֹב

גּוֹרְדוֹן, וּפָּרָמֶדִיק וְנֶהָג מִהֲרוּ עִם

אֲלֻנְקָה שֶׁהִגְבִּיהוּ עַל גַּלְגַּלֶיהַ

עַד אֶל הַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית שֶׁבָּהּ גָּרָה

אוֹתָהּ קְשִׁישָׁה יְקָרָה, גְּבֶרֶת מַלְכָּה,

וּמִיָּד שֶׁרָאוּ לְמַצָּבָהּ הֵרִימוַּה לָאֲלֻנְקָה

וְקָשְׁרוּ גּוּפָה בִּרְצוּעוֹת רְחָבוֹת, לְבַל

תִּפֹּל בְּרִדְתַם מַטָּה בִּשְׁלוֹשִׁים

הַמַּדְרֵגוֹת עַד לְפִתְחוֹ שֶׁל בִּנְיָן

וְהִכְנִיסוּהַ לָאַמְבּוּלַנְס וְדָהֲרוּ אֶל

בֵּית הַחוֹלִים הַקָּרוֹב, אִיכִילוֹב,

וּבְעוֹדָהּ פּוֹקַחַת עֵינֶיהָ, מִבְּלִי

יְכֹלֶת לְדַבֵּר, מִצְמְצָה לְמוּל

שֶׁפַע הָאוֹר הַמְּסַמֵּא, וּפְנֵי בְּנָהּ, וּפָתְחָה

פִּיהָ לִשְׁאֹל מָה אֵרַע וְהֵיכָן הִיא

אַךְ לֹא עָלָה בְּיָדָהּ לְהוֹצִיא

וְלוּ הֶגֶה מִפִּיהָ, כִּי בְּשָׁבָץ נִתְקְפָה.

הַנֶּהָג וְהַפָּרָמֶדִיק שַׁעֲטוּ עִם מַלְכָּה

הַמִּטַּלְטֶלֶת עַל גַּבֵּי אֲלֻנְקָה,

וּבְנָהּ מוֹרִיס רָץ אַחֲרֵיהֶם, וְזָעֲקוּ

לְמוּל הַצֶּוֶת הָרְפוּאִי קְשִׁישָׁה, שָׁבָץ!

וּמִיָּד כָּרְזָה הָאָחוֹת הָרָאשִׁית בַּמִּשְׁמֶרֶת

"חֲשָׁד לְשָׁבָץ! נוֹירוֹלוֹג לְטִפּוּל נִמְרָץ!"

הִכְנִיסוּהַ אֶל חֲדַר הַמִּיּוּן, הֶחֱנוּ אוֹתָהּ

בַּאֲלֻנְקָתָהּ בַּמִּרְוָח בֵּין שְׁנֵי וִילָאוֹת,

מֵאֲחוֹרֵי הָאֶחָד שׁוֹכֵב גָּבַר כֻּרְסָתָן

שֶׁפִּיו מְרַיֵּיר, מִצְחוֹ מַזִּיעַ וְאִשְׁתּוֹ

יוֹשֶׁבֶת לְצִדּוֹ בּוֹכִיָּה, כְּבָר רוֹאָה

עָצְמָה אַלְמָנָה, וּמֵאֲחוֹרֵי הָאַחֵר

צָעִיר שְׁחוּם עוֹר, וַדָּאִי סוּדָנִי,

אוֹ אֲרִיתְרֶאִי, מִי יוֹדֵעַ, מִפִּיו

עוֹלֶה הֶבֶל שֵׁכָר וְהוּא מֵקִיא

וּמְמַלְמֵל. וּמוֹרִיס, בְּנָהּ שֶׁל מַלְכָּה,

מַבִּיט בְּאִמּוֹ הַשְּׁכוּבָה, חֶצְיָהּ מְעוּלֶפֶת,

בֵּין זֶה לְבֵין זֶה, שַׂעֲרָה הַדָּלִיל

לֹא צָבוּעַ, שָׁרָשָׁיו לְבָנִים, רַק

קְצוֹתָיו מְגַלִּים בָּהֶם עוֹד רֶמֶז שֶׁל חוּם,

מִצֶּבַע הַדְּבַשׁ שֶׁצָּבְעָהּ אוֹתוֹ לִכְבוֹד

חֲתֻנַּת בַּת הַשְּׁכֵנִים בַּדֶּלֶת מִמּוּל,

וְהֵרִים יָדוֹ וְלִטֵּף לְמֵצַח אִמּוֹ, וְאַחַר

אָחַז כַּפּוֹ בְּכַפָהּ, וַיַּרְא כִּי גּוּפָהּ

נִרְעַד לְפֶתַע, וּשְׁאָלָהּ אִמָּא, קַר לְךָ,

וְאִמּוֹ הִנְהֲנָה לְאִטָּהּ בְּרֹאשָׁהּ.

וְהֵשִׁיב לָהּ מִיָּד אָבִיא לָךְ שְׂמִיכָה.

נֶחְפָּז מוֹרִיס אֶל עֶמְדַּת הָאֲחָיוֹת

וְשָׁאַל אֶת הָאָחוֹת יוְּלָיה לִשְׂמִיכָה

אַךְ זוֹ הָיְתָה טְרוּדָה בִּקְלִיטַת

פְּצוּעִים מִתְּאוּנַת דְּרָכִים בִּכְּבִישׁ אֲיָלוֹן

וְלֹא הֵשִׁיבָה לוֹ, רַק סִמְּנָה בְּיָדָהּ עַל

אָרוֹן בִּקְצֵה חֲדַר הַמִּיּוּן. מִהֵר

מוֹרִיס אֶל הָאָרוֹן וְהִנֵּה רֵיק הוּא,

לֹא נוֹתְרוּ בּוֹ שְׂמִיכוֹת, רַק מַצָּעִים

כְּחַלְחַלִּים חִוְּרִים שֶׁל חֶדֶר מִיּוּן.

נִגָּשׁ לְרוֹפֵא צָעִיר שֶׁנֶּחְפָּז אֶל מִטָּה

וְשָׁאַל, דּוֹקְטוֹר, אֵיפֹה יֵשׁ פֹּה שְׂמִיכָה,

אִמָּא שֶׁלִּי רוֹעֶדֶת מִקֹּר, וְאָמַר

הָרוֹפֵא אֵין לִי מֻשָּׂג, אִם אֵין אָז

אֵין, הַכֹּל בַּכְּבִיסָה, חַכֵּה עַד שֶׁיַּחְזִירוּ

אֶת עֶגְלַת הַשְּׂמִיכוֹת מִלְּמַטָּה.

נֶעֱמַד מוֹרִיס אוֹבֵד עָצוֹת בַּחֲדַר הַמִּיּוּן,

מַבִּיט הֵנָּה וְהֵנָּה, תָּר אַחַר שְׂמִיכָה

לְכַסּוֹת בָּהּ אִמּוֹ הַמַּרְעִידָה, לְבַסּוֹף

נָטַל שְׁלוֹשָׁה סְדִינִים כְּחַלְחַלִּים חִוְרִים

מִן הָאָרוֹן וּמִהֵר אֶל אִמּוֹ לַעֲטֹף בָּהֶם

אֶת גּוּפָה, לְכָרְכַם מִסְּבִיבָה כְּמוּמְיָה,

אֲבָל בְּעוֹדוֹ מֵרִים בִּזְהִירוּת אֶת אִמּוֹ

כְּדֵי לַעֲשׂוֹת כֵּן נִגְּשָׁה אֵלָיו יוּלְיָה

וְגָעֲרָה בּוֹ, מָה אַתָּה מְבַזְבֵּז סְדִינִים,

אֵין לָנוּ מַסְפִּיק סְדִינִים נְקִיִּם לַמִּשְׁמֶרֶת,

וְחָטְפָה מִיָּדָיו שְׁנַיִם מִן הַשְּׁלוֹשָׁה.

אֲבָל אִמָּא שֶׁלִּי רוֹעֶדֶת מִקֹּר, אָמַר,

וְהֵשִׁיבָה לוֹ, אָז מָה, יֵשׁ לָהּ שָׁבָץ, לֹא

דַּלֶּקֶת רֵאוֹת, לֹא קַדַּחַת, וְהָלְכָה הָלְאָה,

וּמוֹרִיִס חָשׁ בְּאוֹתוֹ רֶגַע זַעַם עוֹלֶה בּוֹ

וְיָכֹל הָיָה לְהָרִים אֶת יָדוֹ עָלֶיהָ, אֲבָל

נִחָם בְּלִבּוֹ וְנִמְנָע מִכָּךְ, רַק הֵסִיר מֵעָלָיו

אֶת מְעִילוֹ, מְעִיל גֶּשֶׁם חָם, מְלֻכְלָך,

וּפָרַשׁ אוֹתוֹ עַל גּוּף אִמּוֹ הַקְּטַנָּה,

שֶׁשָּׁכְבָה פְּעוּרַת עֵינַיִם עַל מִטַּת אֲלֻנְקָה

בַּחֲדַר הַמִּיּוּן אִיכִילוֹב, מַבִּיטָה נִכְחָה

וְכֻלָּהּ חִיל וּרְעָדָה.

שֶׁבַע שָׁעוֹת יָשְׁבוּ שָׁם, וְהוּא לְצִדָּה,

מוֹדִיעַ לִשְׁמוּאֵל, מְנַהֵל הָעֲבוֹדָה, כִּי

לֹא יַגִּיעַ הַיּוֹם לַמִּשְׁמֶרֶת, מְחַיֵּג לְאִשְׁתּוֹ

שֶׁתַּקְדִּים לָשׁוּב הַבַּיְתָה כְּדֵי לְהוֹצִיא

אֶת הַיַּלְדָּה מִבֵּית הַסֵּפֶר, וְהַיֶּלֶד מֵהַגַּן,

וְרָאָה בְּעֵינָיו הַכַּלּוֹת אֵיךְ הָרוֹפְאִים

עוֹבְרִים בֵּין מַחְלָקָה לְמַחְלָקָה,

וְלֹא נִגָּשִׁים אֶל אִמּוֹ כְּלָל, שָׁעָה שֶׁזּוֹ

כְּבָר דִּמְדֵמָה בֵּין הַכָּרָה לְאִי הַכָּרָה,

אֵינָהּ יְכוֹלָה לְדַבֵּר וְהִיא רַק מְנִידָה

שְׂפָתֶיהָ חֶרֶשׁ, מְבַקֶּשֶׁת לוֹמַר אֵיזֶה דָּבָר,

אַךְ מוֹחָה הַמּוּצָף בְּדָמִים לֹא נַעֲנֶה לָהּ.

קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר, עַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל הנוֹירוֹלוֹג

כְּבָר הִתְפַּשֵּׁט כָּל כָּךְ הַרְבֵּה דָּם בְּקָדְקוֹדָהּ,

שֶׁלֹּא הָיָה מָה לַעֲשׂוֹת, מִלְּבַד לְנַקֵּב גָּלְגֹלְתָהּ

וּלְנַקֵּז מִמֶּנָּה אֶת הַדָּמִים, וְעִם שֶׁעָשׂוּ כֵּן

הִבְהִיר לוֹ הַנּוֹירוֹלוֹג שֶׁוַּדַּאי נִגְרָם לָהּ

נֶזֶק בִּלְתִּי הָפִיךְ, וְכִי לֹא תּוּכַל לָשׁוּב

לְדַבֵּר, לָנוּעַ כְּמִקֹּדֶם אוֹ לִחְיוֹת בְּגַפָּהּ,

וּמוֹרִיס אוֹבֵד הָעֵצוֹת לֹא יָדַע מָה לַחְשֹׁב,

מָה לַעֲשׂוֹת, אֵיךְ יַצְלִיחַ לְטַפֵּל בְּאִמּוֹ

בְּשָׁעָה שֶׁעָלָיו לְפַרְנֵס אֶת בֵּיתוֹ, וְאֵין

יָדוֹ מֻשַּׂגֶת אֲפִלּוּ לִגְמֹר אֶת הַחֹדֶשׁ.

רָצָה הַשֵּׁם וּבֵינְתַיִם נִדְבְּקָה גְּבֶרֶת מַלְכָּה

מֵחַיְדַּק דַּלֶּקֶת רֵאוֹת עָמִיד בַּחֲדַר הַמִּיּוּן,

וְעַד שֶׁסִּיֵּם עִמָּהּ הַנּוֹירוֹלוֹג כְּבָר חִרְחֵרָה,

וְעִם שֶׁלָּקְחוּ מִמֶּנָּה דָּמִים לִבְדִיקָה

וְהִבְהִילוּ אוֹתָהּ אֶל חֲדַר הַצִּלּוּם

כְּבָר הָיָה בָּרוּר כִּי נֶחְלֶתָה, וְעַל כֵּן

הֵשִׁיבוּהַ אֶל הַמִּסְדְּרוֹן בַּחֲדַר הַמִּיּוּן,

כִּי מָקוֹם בַּמַּחְלָקָה הַפְּנִימִית לֹא הָיָה,

וְחִבְּרוּהַ לְמוֹנִיטוֹר, וּלְעֵרוּי שֶׁל

תְּרוּפָה אַנְטִיבִּיוֹטִית וּלְמַסֵּכַת הַנְּשָׁמָה,

אֲבָל כְּבָר שָׁם אָמַר הָרוֹפֵא הָאַחְרָאִי

עַל הַמִּשְׁמֶרֶת לְמוֹרִיס בְּנָהּ, שֶׁבְּגִיל כָּזֶה,

בְּמַצַּב בְּרִיאוּתִי כֹּה רָעוּעַ, לֹא רַבִּים

הַסִּכּוּיִּם שֶׁתֵּצֵא מִשָּׁם בְּרִיאָה וּשְׁלֵמָה.

מוֹרִיס עוֹד לֹא הֵבִין מָה אוֹמְרִים לוֹ,

וְקִוָּה כִּי אִמּוֹ, שֶׁתָּמִיד הָיְתָה חֲזָקָה,

וְשָׁמְרָה עַל בְּנִי מִשְׁפַּחְתָּהּ מִכָּל רַע,

תִּלָּחֵם בְּחַיְדַּק הָרֵאָה וְתוּכַל לוֹ.

וּכְשֶׁהִתְחִילָה אִמּוֹ מִשְׁתָנֶקֶת,

וְהִצְמִידוּ לְפָנֶיהָ מַסֵכַת חַמְצָן, וּמִדֵּי

כַּמָּה רְגָעִים הָיָה גּוּפָהּ מְקַפֵּץ בַּמִּטָּה,

בְּשַׁוְעָה אַחַר אֲוִיר, שָׁעָה שֶׁרֵיאוֹתֶיהַ

הָלְכוּ וְנִמְלְאוּ בְּרִירָן הַצְּמִיגִי, הַמֵּמִית,

הֵבִין מוֹרִיס כִּי אִמּוֹ, שְׁוַרְץ מַלְכָּה,

עַל חַיֶּיהָ הִיא נֶאֱבֶקֶת, וּמִהֵר אֶל אַבְרֵךְ

שֶׁהִסְתּוֹבֵב בֵּין מִטּוֹת, מְשַׁחֵר

אַחַר דְּבַר מִצְוָה, וּבִקֵּשׁ מִמֶּנּוּ

שֶׁיִּתְפַּלֵּל בָּעֲבוּרוֹ עַל נִשְׁמַת מַלְכָּה שְׁוַרְץ,

בַּת לוּבָּה וְשִׁמְעוֹן שְׁוַרְץ. הִשְׁאִיל לוֹ

הָאַבְרֵךְ הַחֲבַּ"דְנִיק כִּפָּה וְנֶעֱמַד עִמּוֹ

לְהִתְפַּלֵּל עַל מִטַּת אִמּוֹ הַגּוֹסֶסֶת,

אֶפֶס כִּי מִקֵּץ שָׁעָתָּיִים הֵשִׁיבָה

אֶת נִשְׁמָתָהּ לְבוֹרְאָהּ.

וּמָה שֶׁהֵחֵל כַּעֲצִירוּת עִקֶּשֶׁת שֶׁל בֹּקֶר

וְהָיָה לְשָׁבָץ, וּמִמֶּנּוּ נִהְיָה לְדַלֶּקֶת רֵאָה,

סָלַל אֶת דַּרְכָּהּ שֶׁל נִשְׁמַת מַלְכָּה בַּת לוּבָּה

מֵרְחוֹב גּוֹרְדוֹן 76 א' בְּתֵל אָבִיב,

אֶל גּוּשׁ ו' חֶלְקָה 76 בְּבֵית הֶעָלְמִין

הָעִירוֹנִי, שֶׁבּוֹ נִטְמְנָה בְּכוּךְ קָטָן

בְּקוֹמָה שְׁלִישִׁית, בְּמִבְנֶה קוֹמָה

הַנִּשְׁקָף אֶל כְּבִישׁ חָמֵשׁ, עָלָיו יַחֲלֹף

מוֹרִיס בְּנָהּ מִדֵּי בֹּקֶר, בְּדַרְכּוֹ

לִמְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ, בְּמַשְׁחֵטַת הַבָּקָר

בְּצֹמֶת מְגִידוֹ, וְיַבִּיט בְּשִׁכּוּן הַמֵּתִים

שֶׁאִמּוֹ מֻנַּחַת בּוֹ, וִיפַלֵּל בְּלִבּוֹ,

שֶׁגַּם הִיא, אִמּוֹ הָאֲהוּבָה,

גְּבֶרֶת שְׁוַרְץ מַלְכָּה,

מָצְאָה לְבַסּוֹף מְנוּחָה.

3.4.19

נדירות הפעמים שבהן יוצא מתחת ידיי שיר שלם ומהוקצע. זה נדיר מאוד. וזה קרה לי הבוקר, בשיעור שהעברתי בסדנת השירה שלי במושב כנף ברמת הגולן, על אודות השיר הארוך בשירה העברית, ובתוכו האידיליה, הבלדה והפואמה.

דמותה של מלכה שוורץ צצה בדעתי מיד כשנכנסתי למכונית בדרך מן הגליל לרמת הגולן. כול הדרך שמעתי ממנה את סיפורה, וכשהגעתי לסדנה, כול שהיה עלי לעשות הוא להוציא מן התיק את המחשב הנייד, ולכתוב את דבריה.

הנה הבלדה על מלכה שוורץ בפניכם/ן. לצערי, סיפורה של מלכה משקף מציאות עגומה.

מדובר ביצירה דממיונית. אין כמובן שום קשר בין בית החולים איכילוב והצוות הרפואי בו לבין השיר.

אתם/ן מוזמנים/ות להפיצה ולשתפה.

אילן שיינפלד.