סיפור:
עוף מצוי   /מיכאל רייך

כשהופיעה בארצנו לראשונה, צפור מיוחדת אפורת כנפיים, ורודת מקור, ראשה קטן שחור ומכוער וציצית שעירה מכסה על עיניה הערמומיות, רגליה קצרות וזריזות להפליא וצפורניה חדות וארוכות במיוחד - נאספו ובאו כל צַפָּרי האזור כדי לנסות לזהותה, למקמה בטבלת סיסטמטית של בעלי-הכנף ולאפיינה.

זה קבע כך וזה דבק בכֹה ולא נמצאו פתרונים. לבסוף קם איש נשוא פנים, לבוש במיטב המחלצות והודיע: "מכיר אני זואולוג אחד היודע גוף ונפש בעלי חיים מזבוב הפירות ועד בעלי כנף מפותחים, מגביהי עוף. נלכה נא אליו ונטכסה עצה." נדדה החבורה, ועד למרגלות הר הצופים הגיעה. יצא לקראתה איש קטן, חקי לבושו ושאל בלשון נמלצת: "במה זכיתי, שכיתתם רגליכם עד לצריפי המט לנפול?"

השיבוהו: " יש לזהות, לדרג ולאפיין בדחיפות את הציפור שהגיעה לארצנו וכל אזרחי המדינה פועלים על פי צו מקורהּ השנון!"

"הביאוה אלי" ביקש הזואולוג ולבו רחב משמחה על ה"מציאה" הזואולוגית הנדירה שנתגלגלה לפתחו. מזלם של האורחים האיר להם פנים ועד מהרה עלה בידי אותה חבורת צַפָּרים נלהבת, ללכוד ציפור אחת ויחידה נציגת אותו זן לא מוכר, בעת ששוטטה שאננה על גל אשפה קטן לא הרחק מן הגן הבוטני. הביאוה אליו.

הניח האיש הקטן את הציפור על שולחן עבודתו המרופט משיני הזמן, פתח לרווחה את מקורה הורוד, מישש את בטנה משש היטב, פרש את כנפיה לצדדים, ונדהם מגודל ציפורניה.

שוב הביט בה ארוכות ולבסוף פרץ בבכי תמרורים.

"על מה תבכה, אחינו היקר?" - שאלתהו החבורה בהפתעה גמורה.

"אוי לנו... ומר לי... מר... שמה של הצפור הזאת בלטינית:

   Opportunus Ordinata  -  או בקצרה : "אופורטוניזם"  שפירושו בעברית "כדאיניקיות" ומסוכנת היא עד מאד לחברה האנושית. היזהרו ממנה במיוחד משום שאיננה מזיקה בטווח הקצר, אבל בטווח הארוך, סכנתה  גדולה במיוחד.

זכרו, אחַי ,זכרו  את דבריי."

אך כצפוי, ישראל לא האזין, עַמי לא התבונן.

ותעש הצפור החדשה בארץ, חַיִל גדול מאד, ותִרבה במאוד מאד, ותפרוץ וַתְּלַשְׁלֵשׁ מעל גגות הבתים, תחת כל עץ רענן, ובמיוחד מעל כביסות בית נקיות.

ולכשיפקוד המשיח צדקנו את ארץ הקודש, הוא לבטח יידָרש לסוגיית הצפור המיוחדת הזאת שקנתה לה קן חמים בלב עַם הסגולה והסֵפֶר.