שיר:
כִּנְבוֹר אֶבְיוֹן בַּמְּחִילוֹת/ יעקב ברזילי

בְּמִשְׁכָּן זִכְרוֹנוֹת הָאֻמָּה

נָבַרְתִּי בֵּין הַזִּכְרוֹנוֹת

כִּנְבוֹר אֶבְיוֹן בַּמְּחִילוֹת,

הַמְבַקֵּשׁ לְדַכֵּא מֶרֶד

צָפוּי בְּכָל חֶלְקֵי גּוּפוֹ.

בְּעוֹד אֲנִי נוֹבֵר,

מָצָאתִי עַצְמִי צוֹעֵד

בְּמִצְעָד חִיּוּכִים

שֶׁקָּפְאוּ בְּטֶמְפֶּרָטוּרָה

שֶׁל אַרְבָּעִים מַעֲלוֹת

מִתַּחַת לְהַשְׁגָּחָה הַעֶלְיוֹנָה.

רָאִיתִי אֲלְפֵי נִיצוֹצוֹת

בְּעֵינַיִם שֶׁדָּעֲכוּ ,בְּטֶרֶם

הָיוּ לְזִקּוּקֵי דִּינוּר

שֶׁל חֶדְוַת הַקִּיּוּם.

וּבְעוֹד אֲנִי נוֹבֵר,

נִתְקַלְתִּי

בְּרִבְבוֹת זְרָעִים

שֶׁל אַהֲבָה,

שֶׁלֹּא זָכוּ לְחֶסֶד

הַנְּבִיטָה.

עֲדַיִן אֲנִי נוֹבֵר,

וְאַט-אַט מִתְחַוֵּר

עֹמֶק הַכְּאֵב

עָמֹק מֵהַנֶּצַח.