שיר:
עוֹד לֹא יָדַעְתְּ אַהֲבָה בַּחֹרֶף/ שחף ויאר
 

עוֹד לֹא יָדַעְתְּ אַהֲבָה בַּחֹרֶף.

בַּלֵּילוֹת מִתַּחַת לִשְׂמִיכַת הַפּוּךְ,

מְלַטֶּפֶת גּוּפֵךְ כְּנֶגֶד סְדִינִים שֶׁל אֵשׁ זָרָה,

לוֹחֶשֶׁת לַגֶּשֶׁם מִלּוֹת מִילוֹת כִּשּׁוּף שֶׁלָּמַדְתְּ מִצוֹעֲנִיָה,

חוֹלֶמֶת אוֹתוֹ עֹשֶׂה בָּךְ מַעֲשִׂים נוֹעָזִים,

מִתְפַּלֶּלֶת לִצְּמַרְמֹרֶת חַשְׁמַל שֶׁתָּבִיא לָךְ רְגִיעָה.

זוֹכֶרֶת בֵּית קָפֶה קָטַן בְּעִיר זָרָה.

שֶׁלֶג עָנֹג מְנַגֵּן בָּךְ שָׁקֵט גַּעֲגוּעִים לְמַשֶׁהוּ טָמִיר.

שׁוֹתָה אָפֶּרִיטִיף מָרִיר, מַרְגִּישָׁה שְׁקוּפָה כְּמוֹ הֲזָיָה,

גְּבָרִים אֵלֵגַנְטִיִים סָבִיב מְרַחֲפִים כְּמוֹ עָשִׁים עִוְּרִים,

וְאַתְּ כֻּלֵּךְ עוֹר נִכְסַף וְהִשְׁתּוֹקְקוּת שֶׁאֵין לָה פּוֹתֵר –

רָצָה לַשֵּׁרוּתִים לְהַחְלִיף תַּחְתּוֹנִים רְטוּבִים.

לִפְעָמִים יוֹצֵאת אֶל הַגֶּשֶׁם בְּכֻּתֹּנֶת דַּקָּה,

צוֹחֶקֶת כִּמְשֻׁגַּעַת וְהַמַּיִם עַל עוֹרֵךְ הֶחָשׂוּף

מְכַבִּים שְׂרֵפוֹת יַעַר.

וְאַתְּ נוֹשֶׁקֶת עֲסִיס הַטִּפּוֹת הַנָּדִיב,

עֹשָׂה פַּרְצוּפִים לְהַצְחִיק אֶת הָעֲנָנִים לְמַעֲלָה,

שָׁרָה כְּמוֹ צִיפּוֹר נְדִירָה הַמְּיַבֶּשֶׁת נוֹצוֹתֶיהָ,

כְּאוֹחֶזֶת אֵשׁ שְׁקוּפָה בִּקְצֵה אֶצְבְּעוֹתָיִךְ:

בּוֹכָה.

וָאֳנִי אֲהַבְתִּיךְ.

שחף ויאר, כל הזכויות ©