שיר:
הָעִיר שֶׁמִּמִּזְרָח/ דוד ברבי 

מֵאָז שֶׁיָּדַעְתִּי אֶת הַשֶּׁמֶשׁ הַזּוֹרַחַת

יָדַעְתִּי אֶת מַרְאֶיהָ:

צִיּוּרֵי בָּתִּים לְבָנִים רְכוּבִים עַל הָרִים,

תַחְתֵּיהֶם רַכֶּבֶת שֶׁכֻּבּוּ מְסִילוֹתֶיהָ –

בֵּין דַמֶשֶׁק לְמִצְרַיִם.

מְעֵבֶר לָעִיר שׁוּרוֹת רְכָסִים

מַשְׁהֵי זְרִיחָה.

לְעֵת עֶרֶב יִדָּלְקוּ הָאוֹרוֹת

וְיָרֵחַ יְטַפֵּס בִּכְבֵדוּת אֶל מֵעָל הַשּׁוּרוֹת,

וּבְכָל יוֹם לוֹ פָּנִים חֲדָשׁוֹת