שיר:
ינשופים/ סברינה דה ריטה 

יָבוֹא יוֹם וְלֹא תִּהְיֶינָה עָרִים, וְהַלְּאֹם יֵעָלֵם.

בִּמְקוֹם גְּדֵרוֹת יִהְיוּ גְּשָׁרִים, וּבִמְקוֹם גַּרְזִנִּים

יִהְיוּ אַרְגְּזֵי תַּפּוּזִים.

שֶׁמָּא אֲנִי חוֹלֶמֶת.

יָבוֹא יוֹם וְלֹא אֶפָּגַע מֵאֲנָשִׁים,

וְלֹא אֶחְשֹׁב עַל מַחֲנוֹת וְטַנְקִים,

אוֹ סִפְרִיּוֹת שֶׁעוֹלוֹת בָּאֵשׁ.

בִּמְקוֹם מֹעַל יָד תִּהְיֶה לְחִיצַת יָד.

בֵּינְתַיִם אָב מַצְלִיף בִּבְנוֹ, וְרוֹדָן בְּאַרְצוֹ,

וְנַפְשִׁי בְּגוּפִי, וְרַק הַצִּרְצָרִים מִתְרוֹצְצִים,

הַיַּנְשׁוּף נוֹשֵׁף מִלּוֹת קְסָמִים,

כִּי חַיּוֹת יוֹדְעוֹת אֶת כָּל הַסּוֹדוֹת.