סיפור:
את, סיוטי הדברים ועושיהם/ בכר אל'וואן מערבית ראובן שבת
אורותיה של צנעא נצצו מלמטה. המטוס עמד לנחות. התרגשתי מאוד לחזור הביתה.
אחרי שאספנו את המזוודות, עצרנו במונית ואמרנו לנהג שייקח אותנו למלון דאוד, שהוא מלון היסטורי שנמצא במרכז העיר העתיקה. עם הגעתי, הופתעתי לטובה לגלות כי השלט שלו נכתב בשלוש שפות שונות. זה הראה והוכיח לי כי הבחירה שלנו למקום לינה הייתה ראויה. ידידי הגרמני ואני הזמנו שני חדרים סמוכים. הוא קרא הרבה על העיר העתיקה המוקפת חומות, והשתוקק לגלות אותה.
לפיכך, למחרת התחלנו את הביקור שלנו בעיר מוקדם בבוקר. בצהריים, הקריאה לתפילה התחילה להדהד ממגדלי המסגדים, כל החנויות נסגרו וכולם עשו דרכם למסגד הקרוב ביותר.
בשלב מסוים הצביע ידידי הגרמני על מיכל מלבני קטן שהיה צמוד לקירות הבניין ושאל אותי אם אני יודע מה המטרה שלו. אמרתי לו שהמיכלים מהווים את החלק העליון של הצינורות, שנועדו לאסוף מי גשמים ולהעבירם לשדות.
"וואו, העיר הזאת אפילו יותר מוזרה ממה שחשבתי שתהיה לפי מה שאני רואה,"אמר.
המבטא החזק שלו גרם לי לחייך.
בדרכנו חזרה למלון, נתקלנו בבאר שתפסה את תשומת לבו של ידידי. כשהתקרבנו אליה , קיבלתי את התחושה המוזרה שהייתי שם קודםלכן .ניסיתי במשך זמן מה לשים את האצבע על מה היה הדבר שהרתיע אותי. מאמציי היו לשווא. הגברים ששאבו מהבאר מים נראו כאילו הם יכולים להשתמש בשתי ידיים נוספות, ולכן הצענו לעזור להם. כשהתחלנו למשוך, הבנו שהדלי שוקל הרבה יותר מהצפוי. זה לקח לנו זמן מה, אבל יחד הצלחנו לגרור אותו. ברגע שהגיע אל פני השטח, מיד הבנו למה זה היה כל כך כבד. מראה הנערה היפה שהגיחה מקרקעית הבאר טלטל אותי מעבר להבעה! בקושי יכולתי להאמין למראה עיניי!
"מוחמד!" היא נשמעה עצובה מאוד.
ידידי פנה אליי ושאל- "אתה מכיר אותה?"
"כן, השם שלה הוא חאפסה." אמרתי, וקולי רועד ללא שליטה, "היא הסיבה שבגללה ברחתי לגרמניה לפני יותר מחמש-עשרה שנה. אבל זה לא יכול להיות שהיא עומדת עכשיו מולי, כי ראיתי אותה מתה! היינו בסך הכול ילדים שזה קרה, בזמן ששיחקתי איזה משחק שבו הייתי אמור לרדוף אחריה, והיא הייתה צריכה להימנע מלהיתפס, הופתענו מאחיה.
ראיתי שאני רץ אליה. פניה קרנו מהתרגשות. קורנת בהתרגשות על שמצאתי אותה, חשבתי שאני לא אפגוש אותה יותר לעולם והיא הרי השליכה את עצמה לתוך לתוך הבאר שמאחוריה הסתתרה כדי להציל את המוניטין של משפחתה. גופתה הוחזרה מקרקעית הבאר מאוחר יותר באותו יום, ואני הייתי אחראי למותה. אני בקושי נמלטתי מהגורל הנורא!
רוח הרפאים של חאפסה השיב אחרי ששמע את גרסת הסיפור שלי-"אבל אתה כבר לא צריך להרגיש רע עם זה. אני כאן כדי להוכיח לך שאני לא מתתי באותו יום."
אחר כך כרעה על ברכיה ולחשה, "אל תגיד להם שראית אותי, אני מתחננת . הם יהרגו אותי! בושה. אני מסתתרת כאן כל הזמן, מחכה שתמצא אותי. בבקשה, אל תעזוב אותי שוב. לא אוכל לעמוד בכאב ".
אחר כך פרצה בבכי. חיבקתי אותה, ניסיתי לנחם אותה, אבל גם רציתי שהיא פשוט תיעלם שוב. לרגע נדמה היה שהזעם וההשתוללות שלה לעולם לא ייפסקו. ואז, כמו בקסם, היא החלה להתכווץ, עד שלבסוף נעלמה לגמרי.
הסתכלתי על החבר שלי. גם הוא נראה כושל. ניסיתי לבלום את הדמעות, אבל הן הגיעו אל תוך לחיי והקימו שלולית קטנה לרגלי. שתיקה שלטה.הלילה ירד.
התעוררתי רטוב עד כדי כך, כי פגעתי בטעות בכוס המים שהותירו על שולחן הלילה שלי בזמן שישנתי ושפכתי את תוכנו על פני. קמתי וניגשתי לחלון. גשם קל ירד על פרנקפורט. הייתי ספוג זיעה.
* בכר אל'וואן -סופר תימני. חי בגרמניה.
