שיר:
הַיְרוּשָׁה/ יעקב ברזילי

אַחֲרֵי שֶׁאָבִיו נִפְרַד מֵהָעוֹלָם הַזֶּה

שָׁלַף אֶת הַקּוֹד הַסּוֹדִי

וּפָתַח אֶת הַכַּסֶּפֶת,

לֹא חִפֵּשׂ אוֹצָרוֹת

יָדַע שֶׁלֹּא יִמְצָא

מָצָא בָּהּ נִהוּל פִּנְקָסִים מְסֻדָּר

רִשּׁוּמֵי חוֹבָה זְכוּת וְיִתְרָה,

כַּמָּה יְהוּדִים נָסְעוּ לְמִשְׂרָפוֹת

כַּמָּה מֵהֶם חָזְרוּ

וְכַמָּה נִשְׁאֲרוּ עוֹד בַּמְּלַאי.

הָיוּ גַּם מֶדַלִיוֹת וְאוֹתוֹת הִצְטַיְּנוּת

וּמִכְתָּב אִישִׁי מֵהַפִירֶר שֶׁכָּתַב:

"תִּפְאֶרֶת הַגֶּזַע הָאֲרִי

אָדָם כִּלְבָבִי."

אַחֲרֵי שֶׁהִשְׁלִיך אֶת הַכַּסֶּפֶת

אֶל לֶהָבוֹת הַקָּמִין,

חִטֵא אֶת גּוּפוֹ בְּמַיִם רוֹתְחִים

וּפָתַח בְּרִיצַת אָמוֹק

לְעֵבֶר מִשְׁרָד הַפְּנִים

לְשַׁנּוֹת אֶת שֵׁם מִשְׁפַּחְתּוֹ.

לְאָבִיו קָרְאוּ: אָדוֹלְף אַיְכְמָן