שיר:
יום אחד כשהיה לילה/רוברט דסנוס מצרפתית אוולין כץ
Un jour qu'il faisait nuit
הוּא הִתְעוֹפֵף בְּמַעֲמַקֵּי הַנָּהָר.
הָאָבְנָיִם מעץ הָהָבְנֶה, חוּטֵי בַּרְזֵל מְזָהָב וְהַצְּלָב נָטוּל עָנָף
הַכֹּל לא כְּלוּם.
אֲנִי שׂוֹנֵא אוֹתָהּ מְרֹב אַהֲבָה כְּמוֹ כֹּל אֶחָד.
הַמָּוֶת נָשָׁם שְׁאִיפוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל רִיק.
הַמְּחוּגָה שִׂרְטְטָה רִבּוּעִים וּמְשֻׁלָּשִׁים בַּעֲלֵי חָמֵשׁ פֵּאוֹת
אַחַר כָּךְ הִיא יָרְדָה לַמַּרְתֵּף.
כּוֹכְבֵי הַצָּהֳרַיִם זָהֲרוּ.
הַצַּיָּד וּנִיבוֹ הַטּוֹרֵף מָלֵא דָּגִים
שָׁב לַגָּדָה בְּאֶמְצַע נְהַר הַסֵּן.
תּוֹלַעַת אֲדָמָה מְסַמֶּלֶת מֶרְכַּז הַמַּעֲגָל עַל גַּבֵּי הֶקֵּפוֹ.
בְּדוּמִיָּה עֵינֵי הִשְׁמִיעוּ נְאוּם קוֹלָנִי.
אָז הִתְקַדַּמְנוּ בְּשְׁבִיל שׁוֹמֵם בּוֹ נִדְחָף הַקָּהָל.
כַּאֲשֶׁר הָהֲלִיכָה רִעְנְנָה אוֹתָנוּ הֵיטֵב,
אָזַרְנוּ אוֹמֵץ לָשֶׁבֶת.
כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְנוּ עֵינֵינוּ נֶעֱצְמוּ
וְהַשַּׁחַר יָצַק עָלֵינוּ מַאַגְרֵי הַלַּיְלָה.
.
בשיר זה רוברט דסנוס נהנה להרבות באמירות אבסורדיות וסותרות. הוא מתנכר לחוקי הלוגיקה כדי להציג מצבים בלתי אפשריים. סתירות, אוקסימורון, ניגודים מפתיעים את הקורא באמצעות הבעת מציאות פרועה בלתי אפשרית, חסרת-קשר, חסרת רצף עד כדי אבסורדית.
באמצעות האבסורד רוברט דסנוס מעניק לשירה את היכולת לבחון ולברוא את האין שאינו קיים.
Un jour qu’il faisait nuit
Il s’envola au fond de la rivière.
Les pierres en bois d’ébène, les fils de fer en or et la croix sans branche.
Tout rien.
Je la hais d’amour comme tout un chacun.
La mort respirait de grandes bouffées de vide.
Le compas traçait des carrés
et des triangles à cinq côtés.
Après cela il descendit au grenier.
Les étoiles de midi resplendissaient.
Le chasseur revenait, carnassière pleine de poissons
Sur la rive au milieu de la Seine.
Un ver de terre, marque le centre du cercle
sur la circonférence.
En silence mes yeux prononcèrent un bruyant discours.
Alors nous avancions dans une allée déserte où se pressait la foule.
Quand la marche nous eut bien reposés
nous eûmes le courage de nous asseoir
puis au réveil nos yeux se fermèrent
et l’aube versa sur nous les réservoirs de la nuit.
La pluie nous sécha.
Robert Desnos
Ce poème ne présente aucune difficulté de compréhension, puisqu’il use d’un lexique courant. Et le lecteur aura vite compris que, tout au long du poème, Robert Desnos multiplie les énoncés absurdes et contradictoires. La difficulté dans l’analyse de ce poème réside donc dans la nécessité d’éviter les redites.
Dans ce poème, Robert Desnos prend visiblement un grand plaisir à multiplier les énoncés absurdes, où la logique est malmenée afin de présenter des situations impossibles. Paradoxes, oxymores et antithèses permettent de surprendre le lecteur par l’évocation de réalités impossibles, incohérentes, voire absurdes.
Et finalement, est-ce si absurde que cela, que la poésie tente, par les moyens dont elle dispose, de créer ce qui n’existe pas ? La poésie n’est-elle pas, avant tout, un faire ?
