סיפור תלמוד:
הנחש הצמא/ מתוך מדרש תנחומא

מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה וּבְיָדוֹ כַּד שֶׁל חָלָב.

פָּגַע בּוֹ נָחָשׁ, שֶׁהָיָה צוֹעֵק מֵרֹב צָמָא.

אָמַר לוֹ הָאִישׁ: מָה אַתָּה צוֹעֵק?

אָמַר לוֹ: צָמֵא אֲנִי. וּמָה בְּיָדְךָ?

– אָמַר לוֹ: חָלָב.

אָמַר לוֹ: תֵּן לִי אֶת הֶחָלָב לִשְׁתּוֹת וְאַרְאֲךָ מָמוֹן הַרְבֵּה עַד שֶׁתִּתְעַשֵּׁר.

נָתַן לוֹ וְשָׁתָה.

לְאַחַר שֶׁשָּׁתָה הַנָּחָשׁ אָמַר לוֹ הָאִישׁ: הַרְאֵנִי הַמָּמוֹן שֶׁאָמַרְתָּ לִי.

אָמַר לוֹ: בּוֹא אַחֲרַי.

הָלַךְ אַחֲרָיו עַד שֶׁבָּאוּ לְאֶבֶן גְּדוֹלָה,

אָמַר לוֹ: תַּחַת הָאֶבֶן הַזֹּאת הוּא הַמָּמוֹן.

הֵרִים הָאִישׁ הָאֶבֶן וְחָפַר וּמָצָא הַמָּמוֹן.

לְקָחוֹ וֶהֱבִיאוֹ לְבֵיתוֹ.

מֶה עָשָׂה אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ?

קָפַץ וְנִשְׁתַּלְשֵׁל סְבִיב צַוָּארוֹ.

אָמַר לוֹ הָאִישׁ: זוֹ מָה הִיא?

אָמַר לוֹ: אֲנִי מֵמִית אוֹתְךָ עַל שֶׁלָּקַחְתָּ כָּל מָמוֹנִי.

אָמַר לוֹ: בּוֹא עִמִּי לִפְנֵי שְׁלֹמֹה וּבֵית דִּינוֹ.

הָלְכוּ וּבָאוּ לִפְנֵי שְׁלֹמֹה – וְעוֹד הַנָּחָשׁ עָלָיו, צָעַק הָאִישׁ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ.

אָמַר הַמֶּלֶךְ לַנָּחָשׁ: מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ?

אָמַר הַנָּחָשׁ: אֲנִי רוֹצֶה לְהָרְגוֹ, שֶׁהֲרֵי נֶאֱמַר: "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (בראשית ג, טו),

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: רֵד מֵעַל צַוָּארוֹ, שֶׁאֵין נָכוֹן שֶׁתְּהֵא מֻחְזָק בּוֹ יוֹתֵר מִמֶּנִּי, מֵאַחַר שֶׁאַתֶּם בְּבֵית דִּין.

יָרַד מֵעַל צַוָּארוֹ לָאָרֶץ.

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ: מֵעַתָּה אֱמֹר דְּבָרֶיךָ.

הִתְחִיל הַנָּחָשׁ לְדַבֵּר וְאָמַר: אֶהֶרְגֶנּוּ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר לִי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: "וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב" (שם).

אָמַר לוֹ הַמֶּלֶךְ לָאִישׁ: וּלְךָ צִוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא – "הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ" (שם).

מִיָּד קָפַץ הָאִישׁ וְרָצַץ מוֹחוֹ.

מִכָּאן אָמְרוּ: טוֹב שֶׁבַּנְּחָשִׁים – רְצֹץ אֶת מוֹחוֹ.

צמצם