רשימה:
על חשיבות הקולנוע התיעודי/ חגית בת אליעזר
לאחרונה עלתה קרנו של הקולנוע התיעודי. לראיה, ביוני 2018, פסטיבל דוקאביב, שמתקיים כבר 20 שנה בתל אביב, נבחר על ידי האקדמיה האמריקנית לקולנוע לאחד מ-28 הפסטיבלים המובילים בעולם.
מה שמעניין אותי בסרט תיעודי הוא השילוב בין הפן המציאותי לבין הבדיה היצירתית. השנה אהבתי במיוחד את הסרט "תאוות בשרים", שהשתתף בתחרות לסרטים תיעודיים בפסטיבל חיפה. זהו סרטו של אבנר מצליח, בוגר לימודי קולנוע ב"סם שפיגל", שעבד במשך שנים בתעשיית הטלוויזיה.
"תאוות בשרים" מטפל בסוגיה מוסרית, שמודעות הציבור אליה נמצאת בעלייה - מצבן העגום של חיות המשק בתעשיית המזון, ושם לו למטרה לקדם את הטבעונות. הסרט עושה זאת בצורה ייחודית, מקורית, פרובוקטיבית, ומתעתע בצופה, שלעיתים מתקשה להבחין בין המציאות לבדיה.
מצליח הוא צמחוני מילדות וטבעוני כחמש שנים, אבל אביו אוכל בשר בכל פה. בתחילת הסרט שניהם יושבים במסעדה. הבן מספר לאביו, המתענג על סטייק, על כוונתו לצלם סרט על סבל החיות, המטיף לטבעונות ובפיו של אביו עצה: "אם אתה רוצה לעשות מזה סרט, אתה חייב שיהיה בסיפור הזה איזשהו בשר, משהו שאפשר להיאחז בו, שיהיה סקסי".
אבנר מצליח אכן מצלם לולים, מכלאות של כבשים, רפתות עם פרות, אך בשיחתו עם המגדלים, מציג את הרעיון הכפול: הוא מתכנן להקים בית אבות לחיות שסיימו את השרות בחקלאות, והמפעל ימומן על ידי כך שהחיות יעניקו שירותי מין לזואופילים (בעלי משיכה מינית לחיות) מהארץ ומהמדינות בהן מגע מיני עם חיות אסור בחוק, דוגמת גרמניה. מצליח לא מתכוון באמת להקים את המיזם הזה, אך הוא משתעשע ברעיון וסוחף אחריו את הצופים המרותקים.
מצליח בהחלט חוקר את נושא הזואופיליה, ולשם כך טס לגרמניה ומראיין את דיוויד צימרמן, יושב ראש zeta - ארגון זואופילי להסברה וסובלנות. צימרמן מביע ביקורת על החוק הגרמני, שאוסר על "משכב בהמה": החוק מניח שלכל מגע מיני עם חיות יש אופי של כפייה והתעללות, אך לא מגן על החיות המשמשות בתעשיית המזון. צימרמן מדגים את חוסר ההיגיון שבדבר באופן החד והבהיר. החוק מתיר לכרות אשכים ללא הרדמה לגורי חזירים, כדי להשביח את טעם בשרם, אך אוסר לחפון אותם ולהתגרות מכך מינית.
הסרט עשוי בצורה מאופקת, ללא מראות קשים לצפייה, ללא האשמות כלפי אוכלי הבשר, והדבר תורם לממד האומנותי של הסרט התיעודי. ובכך אבנר מצליח להיות מחויב לטבעונות ולאמנות כאחד.
