אושרית יקרה .
ניסיתי לכתוב מאמר מלומד על ספרך "מות מרתה" ' אבל
הלב והבטן לא הסכימו. "תן לנו להתבטא בדרכנו" הם
אמרו, אז נתתי להם וזה מה שיצא:
לפני כמה דקות סיימתי לקרוא את ספרך. אהבתי אותו.
קראתי את ספרך באיטיות. שלא ייגמר. רציתי להאריך כמה
שיותר. כי כתיבתך ריגשה אותי. אהבתי את הכנות שאינה
עושה הנחות לאף אחת מהדמויות למרות אהבתך אליהן.
אהבתי את הקצב הנכון של הכתיבה והסיפורים, המכבד
את מורכבות הדמויות. אהבתי את העומקים אליהם צללת
בתיאורי הרגשות של גיבורי הסיפורים. ואהבתי את הכבוד
והרוך שבהם את מטפלת באנשים מבוגרים וזקנים. אהבתי
את הדקויות בתיאור היחסים בין גיבורי הסיפור, ואת השפה
שלך. השפה העשירה, המדויקת. את המטאפורות
המרגשות בעוצמתן. הסיפור האחרון המם אותי. המורכבות
המגדרית ביחסי אישה וגבר . הדילמה של הלבד והביחד,
ועוד ועוד. והכתיבה. הכתיבה. התענגתי. נחשפתי לעולם
אחר. חווית פולין. נולדתי בישראל, גם הורי. מעולם לא
הייתי בפולין, אבל הרגשתי שאני שם, קירבת אותי לחוויה
הכל כך יהודית של חיים באירופה של אז. בזכותך כאילו
הייתי שם אתך ועם זיכרונותייך. התפלאתי שזהו ספרך
הראשון. חשתי שאני קורא סופרת גדולה. בידידות
ובהערכה. חן
* ד"ר חן נרדי -פסיכולוג.
* הספר מות מרתה וסיפורים אחרים מאת אושרית מינץ יצא לאור בהוצאת ארגמן -מיטב
