שיר:
סְלִיחָה/ דוד ברבי

זוֹ סְלִיחָה וְחֶמְלָה שֶׁהָאָדָם צָרִיךְ לָהּ  –

הַסּוֹלֵחַ וְהַנִּסְלַח, הַחוֹמֵל וְהַנֶּחֱמַל,

כִּי הָאָדָם קְצַר רֹאִי וָרוּחַ

וּבְבֹאוֹ לוֹמַר – יֹאמַר אֵת דְּבָרוֹ,

וְאִם לֹא בְּמַחְשָׁבָה תְּחִלָּה

תָּבֹא הַסְּלִיחָה,

וְהִיא תִּהְיֶה קִצְרַת זְמַן,

וַאֲנִי, שֶׁגַּם אֶחֱטָא בְּכַךְ,

לֹא אֶתֵּן לַזְּמַן לִדְחוֹת

אֶת הַסְּלִיחָה.