סיפור תלמודי:
בתו של נקדימון בן גוריון/ תלמוד בבלי מסכת כתובות



תַּנְיָא, אָמְרוּ עָלָיו עַל נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוֹרְיוֹן:

כְּשֶׁהָיָה יוֹצֵא מִבֵּיתוֹ לְבֵית הַמִּדְרָשׁ, כְּלֵי מִילַת הָיוּ מַצִּיעִין תַּחְתָּיו,

וּבָאוּ עֲנִיִּים וּמְקַפְּלִים אוֹתָם מֵאַחֲרָיו.

וּמַעֲשֶׂה בְּבִתּוֹ שֶׁל נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוֹרְיוֹן

שֶׁפָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים אַרְבַּע מֵאוֹת זְהוּבִים לְקֻפָּה שֶׁל בְּשָׂמִים לְבוֹ בַיּוֹם.

אָמְרָה לָהֶם: כָּךְ תִּפְסְקוּ לִבְנוֹתֵיכֶם!

וְעָנוּ אַחֲרֶיהָ "אָמֵן".

וּמַעֲשֶׂה בְּכַלָּתוֹ

שֶׁפָּסְקוּ לָהּ חֲכָמִים סָאתַיִם יַיִן לְצִיקֵי קְדֵרָה מֵעֶרֶב שַׁבָּת לְעֶרֶב שַׁבָּת.

אָמְרָה לָהֶם: כָּךְ תִּפְסְקוּ לִבְנוֹתֵיכֶם!

וְלֹא עָנוּ אַחֲרֶיהָ "אָמֵן",

שֶׁשּׁוֹמֶרֶת יָבָם הָיְתָה.

אָמַר רַ' אֶלְעָזָר בְּרַ' צָדוֹק: אֶרְאֶה בְּנֶחָמָה, אִם לֹא רָאִיתִי אֶת בִּתּוֹ שֶׁל נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוֹרְיוֹן שֶׁהָיְתָה מְלַקֶּטֶת שְׂעֹרִים מִבֵּין טַלְפֵי סוּסִים בְּעַכּוֹ. קָרָאתִי עָלֶיהָ מִקְרָא זֶה: "אִם לֹא תֵדְעִי לָךְ הַיָּפָה בַּנָּשִׁים צְאִי לָךְ בְּעִקְבֵי הַצֹּאן וּרְעִי אֶת גְּדִיֹּתַיִךְ" (שיר השירים א, ח) – אַל תִּקְרָא "גְּדִיֹּתַיִךְ" אֶלָּא "גְּוִיּוֹתַיִךְ".

וּמַעֲשֶׂה בְּרַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל הַחֲמוֹר וְהָיָה יוֹצֵא מִיְּרוּשָׁלַיִם,

וְהָיוּ תַּלְמִידָיו מְהַלְּכִים אַחֲרָיו.

רָאָה רִיבָה אַחַת שֶׁהָיְתָה מְלַקֶּטֶת שְׂעוֹרִים מִבֵּין גֶּלְלֵי בְּהֶמְתָּם שֶׁל עַרְבִיִּים.

כֵּוָן שֶׁרָאֲתָה אוֹתוֹ נִתְעַטְּפָה בִּשְׂעָרָהּ וְעָמְדָה לְפָנָיו.

אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, פַּרְנְסֵנִי.

אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מִי אַתְּ?

שָׁתְקָה.

שׁוּב אָמַר לָהּ: מִי אַתְּ?

אָמְרָה לוֹ: בַּת נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוֹרְיוֹן אֲנִי.

אָמַר לָהּ: בִּתִּי, מָמוֹן שֶׁל בֵּית אָבִיךְ הֵיכָן הָלַךְ?

אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, לֹא כָּךְ מוֹשְׁלִים מָשָׁל בִּירוּשָׁלַיִם: "מֶלַח מָמוֹן חָסֵר" (וְיֵשׁ אוֹמְרִים: "חָסֶד")? –

וְשֶׁל חָמִיךְ הֵיכָן הוּא?

אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, בָּא זֶה וְאִבֵּד אֶת זֶה.

אָמְרָה לוֹ: רַבִּי, זָכוּר אַתָּה כְּשֶׁחָתַמְתָּ עַל כְּתֻבָּתִי?

אָמַר לָהֶם לְתַלְמִידָיו: זָכוּר אֲנִי, כְּשֶׁחָתַמְתִּי עַל כְּתֻבָּתָהּ שֶׁל זוֹ, הָיִיתִי קוֹרֵא בָּהּ אֶלֶף אֲלָפִים דִּינְרֵי זָהָב מִבֵּית אָבִיהָ, חוּץ מִשֶּׁל חָמִיהָ.

בָּכָה רַ' יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי

וְאָמַר: אַשְׁרֵיכֶם יִשְׂרָאֵל, בִּזְמַן שֶׁעוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם אֵין כָּל אֻמָּה וְלָשׁוֹן שׁוֹלֶטֶת בָּהֶם;

וּבִזְמַן שֶׁאֵין עוֹשִׂים רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם – מוֹסְרָם בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה, וְלֹא בְּיַד אֻמָּה שְׁפָלָה, אֶלָּא בְּיַד בְּהֶמְתָּם שֶׁל אֻמָּה שְׁפָלָה.