סיפור:
סוקרטס/ אבי כהן 
התיישבתי על הבר, לידי ישבו עוד כמה, זה לא משנה כמה, גם המראה לא משנה, מה שמשנה על הבר הוא לגמרי בוליאני - כוס ריקה כוס מלאה.
ההוא שלידי התחיל לדבר, הוא התלונן על האישה שאיתו.
הוא סיפר שקרא על סוקרטס, פעם שחשב שילמד ויהיה דוקטור באוניברסיטה, אחרי חודש התייאש וטס למזרח שם ניסה להתפרנס מאיזה מוצר שקנה בזול ומכר ביוקר, לרוע מזלו , וכמו שבדרך כלל עובדים הדברים התהפכו היוצרות. אבל כשנתן את החודש שלו באוניברסיטה נדלק על סוקרטס, על זה שידע שהוא לא יודע.
הוא טייל בעולם ונכשל בעקביות בעסקים וחיפש מישהי כזו, שיודעת שהיא לא יודעת, שבע שנים של חיפושים, לפעמים לא היה בטוח שהוא יודע שהיא לא יודעת, לפעמים ידע שהיא לא יודעת שהיא לא יודעת, אבל הוא התעקש על הזיווג המושלם , על ההיא שיודעת שהיא לא יודעת, ואז זה קרה באיזה רגע, הוא לא זכר את הרגע, וזה גם לא חשוב, אבל הוא מצא.
שבע שנים בן אדם , ואז מצאתי!
יופי , אמרתי,
לא הייתי בטוח שהטקסט ששמעתי לא היה אחד מאותם טקסטים שאני ממציא בברים, אחרי שכבר התאכזבתי מציטוטים לשיחות אגב .
כבר שנים אולי שבע, שאני עוסק בלהמציא מונולוגים של שיכורים שיושבים בסמוך לי, אבל ההוא נשמע אמיתי, והבל הוויסקי חייך אלי ואמר:
מה אני אגיד לך סוקרטס היא לא!
