סיפור תלמודי:
רבי חנינא בן דוסא והאבן (מתוך קהלת רבה )


מַעֲשֶׂה בְּרַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא שֶׁרָאָה בְּנֵי עִירוֹ מַעֲלִים נְדָרִים וּנְדָבוֹת לִירוּשָׁלַיִם

אָמַר: הַכֹּל מַעֲלִין לִירוּשָׁלַיִם נְדָרִים וּנְדָבוֹת וַאֲנִי אֵינִי מַעֲלֶה כְּלוּם!

מֶה עָשָׂה?

יָצָא לְמִדְבָּרָהּ שֶׁל עִירוֹ

וְרָאָה שָׁם אֶבֶן אַחַת

וְשִׁבְּבָהּ

וְסִתְּתָהּ וּמֵרְקָהּ,

וְאָמַר: הֲרֵי עָלַי לְהַעֲלוֹתָהּ לִירוּשָׁלַיִם.

בִּקֵּשׁ לִשְׂכּוֹר לוֹ פּוֹעֲלִים.

נִזְדַּמְּנוּ לוֹ חֲמִשָּׁה בְּנֵי אָדָם.

אָמַר לָהֶם: מַעֲלִים לִי אַתֶּם אֶבֶן זוֹ לִירוּשָׁלַיִם?

אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ חֲמִשִּׁים סְלָעִים וְאָנוּ מַעֲלִים אוֹתָהּ לִירוּשָׁלַיִם.

בִּקֵּשׁ לִתֵּן לָהֶם וְלֹא נִמְצָא בְּיָדוֹ דָּבָר.

הִנִּיחוּהוּ וְהָלְכוּ לָהֶם.

מִיָּד זִמֵּן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חֲמִשָּׁה מַלְאָכִים בִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם.

אָמַר לָהֶם: אַתֶּם מַעֲלִים לִי אֶבֶן זוֹ?

אָמְרוּ לוֹ: תֵּן לָנוּ חֲמִשָּׁה סְלָעִים וְאָנוּ מַעֲלִים לְךָ אַבְנְךָ לִירוּשָׁלַיִם – וּבִלְבַד שֶׁתִּתֵּן יָדְךָ עִמָּנוּ.

נָתַן יָדוֹ עִמָּהֶם וְנִמְצְאוּ עוֹמְדִים בִּירוּשָׁלַיִם.

בִּקֵּשׁ לִתֵּן לָהֶם שְׂכָרָם וְלֹא מְצָאָם.

נִכְנַס לְלִשְׁכַּת הַגָּזִית וְשָׁאַל בִּשְׁבִילָם.

אָמְרוּ לוֹ: דּוֹמֶה, שֶׁמַּלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת הֶעֱלוּ אַבְנְךָ לִירוּשָׁלַיִם,

וְקָרְאוּ עָלָיו הַמִּקְרָא הַזֶּה: "חָזִיתָ אִישׁ מָהִיר בִּמְלַאכְתּוֹ לִפְנֵי מְלָכִים יִתְיַצָּב" (משלי כב, כט) – לִפְנֵי מַלְאָכִים יִתְיַצָּב.