סיפור:
 חתני המיועד /אריה טל  

הסיפור שיובא כאן, הוא במקור בדיחה ישנה וידועה,                                                    ואני חמדתי לצון, הפכתי הבדיחה לסיפור משעשע והומוריסטי.                                          

יודעים אתם ידידנו, שאנחנו כבר לא עולי ימים,

עברנו כברת דרך בחיים, ראינו, למדנו, נהנינו,

הכרנו כזוג צעיר, התאהבנו, התחתנו, ילדים לאוויר העולם הבאנו.

אז ככה זה הסיפור, הסכיתו ושמעו, ואולי לכם עצה לנו,

בתנו שתחייה, גדלה בגרה והגיעה לפרקה,

החליטה שרוצה היא להתחתן, עם עלם חמודות שהכירה,

האמת, די הופתענו, כי לא ידענו, כי חבר לה לביתנו היקרה,

יציאתה בהכרזה המדהימה, נפלה עלינו כרעם ביום בהיר,

אשתי שתחיה, אתם מכירים אותה, אצה לה הדרך,

יודעים אתם, פולניה היא, וכהרף עיין נכנסה לפעולה, 

לביתנו היקרה כך היא אמרה, ואיתי לא התייעצה,

חושי הזמיני העלם לביתנו, נכבדו בארוחת ערב וגם נדע מיהו,

נכיר אותו נרד לפשרו, ונוכל להתגאות בך וגם בחתננו המיועד,

ואכן כך היה.

הערב המאושר אכן הגיע, השולחן ערוך, עמוס בכל טוב,  

מהדלת, נשמע צלצול הפעמון,

אשתי שנפשה יצאה כבר מסקרנות להכיר את חתנה המיועד,

רצה מייד לדלת לפותחה לרווחה,

פתאום, שומע אני, הדלת נטרקת בחוזקה, לא הבנתי פשר הדבר,

קמתי והלכתי לכניסה, רואה אני את אשתי רועדת וחיוורת,

הגה מפיה לא יוצא, ורק מצביעה היא לכיוון הדלת,

הרהבתי בנפשי עוז, ופתחתי הדלת לרווחה, ומה הופתעתי,

רואה אני, מולי עומד בחור חרדי, לבוש חגיגי בשטריימל וקפוטה,

בנימוס מתבקש, שואל אותו אני, האם לא טעה בכתובת,

הוא מחייך ומגלה שיניים צחורות, ואומר לי, לא, לחלוטין לא,

באתי לארוחת ערב, להכיר את הורי כלתי המיועדת,

ואנחנו שרויים בהלם, ומזמינים את העלם לביתנו פנימה.

זאת עליכם לדעת ואתם כבר יודעים, חילונים אנחנו,

אך החלטנו, בושות לא נעשה לביתנו, ונאיר פנים עד שנדע דבר,

אם תתמהו כמונו, היכן ביתנו אותו הכירה, אין כרגע בפינו תשובה.

כך באווירת התהייה, התיישבנו לשולחן האוכל, הערוך ועמוס בכל טוב,

חתני המיועד, לא פסק לחלוק לאשתי שבחים, על האוכל הנפלא,

היא התמוגגה כמו כל אם פולניה, ולחייה מאושר קרנו,

כאשר סיימנו הארוחה, אשתי וביתי קמו מהשולחן, כאילו לפי סימן,

פינו השולחן משיירי הארוחה, וחשו למטבח להדיח הכלים.

כך נותרנו שנינו לבד, חתני המיועד ואני אבי הכלה,

לשיחת גברים כמצווה מלומדה,

לאחר שיחת גישוש קלה על דא ועל הא,

שבה התברר לי, שהבחור גם מלומד וגם מנומס,

אני כך בקלילות, עובר לנושא שאותי מעניין יותר מהכל,

שואלו אני, במה אתה עובד חתני המיועד,

עונה הבחור ללא כל היסוס,

לומד אני תורה, היא מלאכתי וגם אומנותי,

ממשיך אני ושואל, איך תפרנס את ביתי היקרה,

עונה לי הבחור כך , אני אלמד תורה, ואלוהים יעזור לנו,

ומוסיף אני עוד שאלה, איך תקנה לביתי מתנה ביום הולדת,

הבחור לא מתבלבל וכך עונה,

אני אשב בישיבה מבוקר עד ערב, אלמד תורה ואלוהים יעזור,

אני ממשיך ומקשה, הרי תביאו ילדים לעולם ומאיין האוכל,

הבחור מחייך ואומר, אני אלמד תורה, ואלוהים ישלח לנו ברכה,

לא אלאה אתכם ידידנו,

כך התמשכה לה השיחה הלאה והלאה, עד כי לי האוויר נגמר.

כאשר הערב הגיע לסיומו,

לאחר לגימת קפה וקינוח בעוגת הבית הנפלאה,

קם העלם,

אמר תודה על ערב משובב ונעים, ולהתראות,

והלך לדרכו.

ביתי שכבר הייתה חדורת סקרנות, וכמוה גם אשתי,

חיכו למוצא פי, לשמוע דעתי על העלם,

ושתיהן יחד כתזמורת מאומנת, נוווווו, מההההה,  

אני שם לב, שאוזניהן כאפרכסת וממתינות בקשב,

וכך אני עונה להן לדעתי על העלם,

הבחור, בחור טוב הוא, אבל,

שאיפות אין לא, עבודה אין לו,

אבל הדבר החשוב ביותר,

הוא חושב שאני אלוהים.

חה...חה...חה...חה...חה...

* אריה טל-סופר ומשורר