סיפור תלמודי:
משל הראש והזנב/ מתוך מדרש רבה פרשת דברים
 

"הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים ... וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם" (דברים א, יג) – "וַאֲשָׁמָם" כָּתוּב.

אָמַר רַ' יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי:

אָמַר לָהֶם מֹשֶה: אִם אִי אַתֶּם נִשְׁמָעִים לָהֶם – אַשְׁמָה תְּלוּיָה בְּרָאשֵׁיכֶם.

לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה?

לְנָחָשׁ, שֶׁאָמַר הַזָּנָב לָרֹאשׁ: עַד מָתַי אַתָּה מְהַלֵּךְ תְּחִלָּה? אֲנִי אֵלֵךְ תְּחִלָּה.

אָמַר לוֹ: לֵךְ.

הָלַךְ וּמָצָא גֻּמָּא שֶׁל מַיִם וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹכָהּ,

מָצָא אֵשׁ וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹכוֹ,

מָצָא קוֹצִים וְהִשְׁלִיכוֹ לְתוֹכָם.

מִי גָּרַם לוֹ?

עַל שֶׁהָלַךְ הָרֹאשׁ אַחַר הַזָּנָב.

כָּךְ כְּשֶׁקְּטַנִּים נִשְׁמָעִים לִגְדוֹלִים, הֵם גּוֹזְרִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְהוּא עוֹשֶׂה,

וּבְשָׁעָה שֶׁהַגְּדוֹלִים מְהַלְּכִים אַחַר הַקְּטַנִּים הֵם נוֹפְלִים.

דָּבָר אַחֵר: אָמַר רַ' הוֹשַׁעְיָא:

מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה,

לְכַלָּה שֶׁהָיְתָה עוֹמֶדֶת בְּתוֹךְ חֻפָּתָהּ וְנִתְפַּחֲמוּ יָדֶיהָ,

אִם מְקַנַּחַת אוֹתָן בַּכֹּתֶל – הַכֹּתֶל מִתְפַּחֵם וְיָדֶיהָ אֵין מִתְנַקּוֹת,

וְאִם בִּפְסֵיפָס – הַפְּסֵיפָס מִתְפַּחֵם וְיָדֶיהָ אֵין מִתְנַקּוֹת,

וְאִם מְקַנַּחַת הִיא בִּשְׂעָרָהּ – שְׂעָרָהּ מִתְנָאֶה וְיָדֶיהָ מִתְנַקּוֹת.

כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁיִּשְׂרָאֵל נִשְׁמָעִים לִגְדוֹלֵיהֶם

וְאֵין הַגְּדוֹלִים עוֹשִׂים צָרְכֵיהֶם – אַשְׁמָה תְּלוּיָה בְּרָאשֵׁיהֶם שֶׁל גְּדוֹלִים,

וְאִם לָאו – אַשְׁמָה תְּלוּיָה בְּרָאשֵׁיהֶם שֶׁל עַצְמָם.