שיר:
עצב מתרונן/ דורית ישראל 


עֶצֶב מִתְרוֹנֵן מֵהָעִנְבָּלִים

נִצָּב עַל הַקָּנֶה

בְּיוֹם סְתָמִי

שֶׁל חֻלִּין,

אֲנִי מְנִיחָה לִהְיוֹת לוֹ

בָּרִנָּה

כְּאִלּוּ כָּבַשׁ לוֹ חֶלְקַת אֱלֹהִים

יְרֻקָּה,

עַד שֶׁהַגֶּשֶׁם יָבוֹא

וְיַעֲלֶה בְּאַפִּי

אֶת רֵיחַ הָאֲדָמָה הָרְטֻבָּה

שֶׁלִּי