סיפור:
היהודי בוינה/ דניאל חקלאי

היהודי בוינה התאהב בברונית שהסבירה לו שהמשפחה שלה שונאת יהודים וזה מה שמושך אותה בו. הוא חלם להיות סופר ולא ידע אם היא נמשכת אליו כי הוא חכם ורך וחולמני וחיוור או דווקא נגעלת מזה שהוא רך וחולמני וחיוור ולא מספיק שרירי .

בכל אופן, גם כשצללו לתוך הסקס, היה לו קשה לדעת אם היא אוהבת אותו או שונאת אותו כי היא התעקשה להכאיב לו פיזית. וזה היה גם עונג עצום וגם סבל נורא. הוא ידע שהוא משועבד לה. לכן היא יכולה הייתה להתעלל בו גם אחרי שהתחתנו. בעצם, לאורך כל שנות הנישואין שלהם. מ-1925 עד 1940. 

היהודי חלם הרבה גם על נשים אחרות. לפעמים שילב אותן בפנטזיות המיניות שלו עם הברונית. זה היה מגרה מאד. המחשבה על עצמו עם 2 נשים הייתה מחרמנת באופן מיוחד. בשלב שבו הברונית כבר לא רצתה לגעת בו במציאות ורק שכבה עם אחרים וגם סיפרה לו על זה כדי שיקנא, הוא התחיל לאונן מדי יום. 

הנשים שעליהן היה מפנטז היו נשים רבות שעמן היה בקשר יומיומי די מועט: אשתו של המוציא לאור שלו, סופרות שונות, הירקנית עם השדיים הגדולים, המשרתת בבניין (היא הייתה הכי מגרה כי היא הייתה כנועה), החצרנית, גרושתו של הרופא שלו (שגרה מול המרפאה), 2 חברות של הברונית וגם המרצה באוניברסיטה שלימדה על ספריו (הוא ניסה לחשוב גם על הסטודנטיות שלה בזמן שאונן אך לא הצליח להיזכר במראה פניהן, תנועות גופן או סממן פיזי כלשהו שיכול היה לגרות אותו).

 כולן היו כנועות ומספקות מאד בפנטזיות שלו. ולעתים שולטות ומכאיבות. ועדיין מספקות מאד. אין ויכוח שהוא הצליח מאד בתחום האוננות. 

 הוא לא כל כך הצליח בתור סופר, לעומת זאת. חוץ מזה, הוא אהב את הברונית וגם העריץ אותה. היא שנאה אותו. אבל אחרי 15 שנה זה כבר לא שינה כלום: שניהם נספו באושוויץ. והספרים שלו עלו באש. כמו הגופות של שניהם