בסד

פרשת מקץ/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

ספר בראשית עיקרו סיפור חייהם של אבות האומה הישראלית, אברהם יצחק ויעקב. מעבר לפשט הכתוב, סיפורי התורה הינם בבחינת לבושים רוחניים. על ידם, מלמדת אותנו התורה את מהותה של העבודה הרוחנית ואת משמעותה, ובהתאמה לכך את הדרך בה ראוי לעם ישראל לילך בעבודת השם. משכך, הלימוד התורני הוא לימוד רוחני לדורות. בכל דור ודור צריך עם ישראל ליישם את הכללים הרוחניים הנלמדים בתורה, ולהיטיב על ידם את דרכו בעבודת השם. פרשת מקץ עמוסה בפרטים שעניינם ההתחברות המחודשת בין יוסף ואחיו, ולאחריה בין יוסף ויעקב. אולם יש בפרשה פרטים מיוחדים שעניינם יחסו המיוחד של יעקב לבנימין, בן הזקונים של יעקב מרחל. יחס מיוחד זה של יעקב לבנימין כמובא בפרשה, יש בו כדי להאיר קמעא את דרכו הרוחנית והמיוחדת של יעקב אבינו. זאת משום שדרכו הרוחנית של יעקב, שונה מהותית מדרכם הרוחנית של אברהם ויצחק. המאמר ינסה להאיר מעט את דרכיהם הרוחניות של שלושת האבות, על רקע הפרשה, כדי להבין מתוכם הנהגות עולם.

אברהם אבינו יסוד החסד בעבודת השם

אברהם אבינו לימד את עם ישראל מהי עבודת השם בדרגת החסד. אדם שמחשבתו היא מחשבת חסד, דבק בקלות בעבודת השם. אדם כזה, מתעלה מעל כל עניני העולם הזה במחשבתו וברגשותיו, ושם את רצון השם ואת עבודתו במקום הראשון, לפני כל ענין ודבר. בדרגת החסד, רצון האדם להידבק בהשם ולעשות את רצונו גובר על רצונו האישי של האדם, והאדם מבטל את רצונו מפני רצון השם ומפני הציווי האלוקי. בדרך זו עושה איש החסד עילוי הנשמה על חשבון הנאות הנפש והגוף, עשיה המביאה לו שמחה גדולה. הראשון בעבודת השם בדרגת החסד הוא אברהם אבינו. את אברהם מכנה השם "אברהם אוהבי". אברהם מקיים כל ציווי אלוקי ללא עוררין ובשמחה גדולה.  למרות הניסיונות שאברהם אבינו עבר, השם רצה שאברהם ימשיך להתקיים בעולם הזה ולעשות את רצונו. ביטול רצונו של אברהם בעבודת השם הביא לאברהם ברכה וטוב לדורות. בדרגת החסד, דבקות האדם בהשם ובעבודתו, הגם שהיא באה מתוך ביטול הרצון לעצמי, מחברת את האדם חיבור בלתי אמצעי עם השם, ומקיימת את הנפש ואת הגוף קיום טוב בעולם הזה  ואת הנשמה לעולם הבא.

יצחק אבינו יסוד הגבורה בעבודת השם

יצחק אבינו מלמד את עם ישראל את עבודת השם בדרגת הגבורה . גם יצחק, כאברהם, דבק בהשם ומקיים את ציווי השם ללא עוררין, בהיותו מוכן להיעקד על מזבח השם. אלא שהוא עושה זאת מתוך גבורה. בעבודת השם בדרגת הגבורה, מוותר יצחק על התקיימות גופו בעולם הזה. אהבת יצחק להשם היא כאהבתו של אברהם להשם, אלא שהיא מגעת עד כדי אבדן חייו. בעבודת השם מצד הגבורה, האדם מוותר על חייו ועל התקיימות גופו בעולם הזה ובלבד שיעשה רצון השם ויידבק בו בשמחה גדולה. זהו שאנו מצווים בלשון התפילה "ואהבת את השם אלקיך בכל נפשך ובכל מאודך" אומר רבי עקיבא: "בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך " (ברכות סא').  כך הוא טעמה של מסירות הנפש היהודית בגבורה, בעבודת השם. לאורך הדורות הדבקות בהשם הביאה יהודים רבים למסור נפשם, כלומר להעדיף את מותם על פני חייהם, ובלבד שיישארו דבקים בהשם. ההיסטוריה היהודית רוויה בסיפורי מסירות הנפש להשם, בעבודת השם מצד  הגבורה :  אחרי יצחק אבינו שמסר נפשו להשם ברצון ובשמחה, באים בניו של אהרן הכהן, נדב ואביהוא. הזוהר הקדוש מספר כי גילו מסירות נפש להשם כאשר העדיפו שנשמתם תעלה לחוצבה מאשר שיישארו להתקיים בעולם הזה לאחר שחטאו להשם בהקרבת אש זרה. בהמשך, ידוע סיפורם של חנה ושבעת בניה שמסרו נפשם על קידוש השם ומתו מות קדושים בלבד שלא  להיכנע לציווי של אנטיוכוס אפיפנס להשתחוות לפסל .  גם תקופת האינקוויזיציה ותקופת השואה מנפקות סיפורים רבים של מסירות נפש, בהם נהרגו יהודים בגבורה על קידוש השם ובלבד שלא יעברו על מצוות התורה.

יעקב אבינו יסוד התפארת בעבודת השם

להבדיל מאברהם שהתמסר לעבודת השם מצד החסד, ולהבדיל מיצחק שהתמסר לעבודת השם מצד הגבורה, אצל יעקב העבודה הרוחנית שונה בתכלית . יעקב נדרש לעבודה רוחנית של מאמץ איתנים לדבוק בהשם ולבטוח בו, מתוך מאבק תמידי בכוחות הנפש המושכים את האדם אל קרקע המציאות. המאבק בין כוחות הנפש והמציאות ובין קדושת הנשמה השייכת לעולם הגאולה, הוא יסוד ספירת התפארת. המאבק הזה מתחולל בתוך מוחו וליבו של יעקב, ולפרקים יעקב אף מבטא את המאבק הרוחני הזה בלשונו וכן במעשיו. בהתאמה למאבק הרוחני לו נדרש יעקב, גם סיפור חייו של יעקב אבינו הוא רצוף מאבקים. במאבקים אלה, נדרש יעקב להתגבר על נחשולי הנפש, על מציאות החיים, קשה ככל שתהיה, ולהתעלות רוחנית לדרגת עבודה גבוהה של בטחון בהשם ומסירות נפש להשם, כאברהם וכיצחק. ככל שיעקב מגלה דרגה גבוהה של אמונה וביטחון  בהשם, קירבה בלתי אמצעית אל השם, ודבקות בהשם ללא כל חשש מן הקורה אותו במציאות,  כך הוא מצליח לנצח את המאבקים הרוחניים ובעקבותיהם גם את המאבקים הגשמיים ביתר קלות. לפיכך, יעקב מלמד את עם ישראל לימוד רוחני מיוחד : עם ישראל צריך לנהל בעולם הזה מאבקים רוחניים וגשמיים כדי להיות דבק בעבודת השם.  ככל שעם ישראל יבקש לנצח ראשית כל את המאבקים הרוחניים, יתעלה מעל מצולות הנפש וכוחות המציאות לדבוק בהשם לעבודת הנשמה, ויחפש את קרבת השם הבלתי אמצעית - כך יצליח עם ישראל, לקבל את עזרת השם לנצח את המאבקים הרוחניים ביתר קלות . ממילא, גם מציאות החיים תשקף את תוצאות הניצחון במאבק הרוחני למען השם, ותביא את עם ישראל למעמד של גדולה בין עמי העולם. זו דרכו של יעקב אבינו, דרך ההתמודדות הרוחנית, אשר ממנה נגזרת דרכו הרוחנית של עם ישראל.

המאבקים הרוחניים והגשמיים של יעקב

כידוע, מצד אחד יעקב הוא איש תם היושב באוהלה של תורה. מצד שני יעקב נדרש להיאבק מאבקים רוחניים משך כל חייו. ההישגים הרוחניים והגשמיים שלו באים לו מתוך מאבק להתגבר על כוחות הנפש, לאוו דווקא מתוך ביטול העצמי ומסירות הנפש להשם. הביטוי "כוחות הנפש "מתייחס לא רק לנפשו של יעקב אלא גם לנפשותיהם של כל הפועלים סביבו, עימם הוא מנהל את המאבקים הרוחניים והגשמיים. כך, יעקב נאבק עם עשו על הבכורה, הוא נאבק כדי להשיג את ברכת השם מיצחק. למרות היותו איש ישר שמעשיו מבורכים, יעקב נאלץ להיאבק ברמייתו של לבן  אותו. בחזרתו לארץ, בתוך המאבק הגדול עם עשו, נאבק יעקב עם המלאך. הוא מתמודד בנפשו עם מותה של רחל אשתו האהובה בצעירותה, הוא מתמודד עם בנו ראובן, שחילל את יצועי אביו, יעקב מתמודד עם האונס של דינה בתו, הוא מתמודד עם בניו שמעון ולוי שהרגו את אנשי שכם וערערו בכך את סמכותו הרוחנית כהורה, וחמור מכל, הוא מתמודד עם היעלמו של יוסף בנו האהוב. לבסוף, מתוך העצבות הגדולה על ששכל את יוסף, הוא נאחז בתקווה בבנו הצעיר בנימין כזכר לאשתו האהובה רחל.  לא בכדי אומר יעקב אל פרעה כסיכום חייו: " ימי שני מגורי שלשים ומאת שנה מעט ורעים היו שני ימי חיי..." (בראשית מז' ט')  

בין צניעות ובין חשש בעבודת השם

יעקב אכן  מנצח את כל מאבקי חייו בעזרת השם, שבאה לו מזכות אבותיו אברהם ויצחק. הוא מקבל את הבכורה ואת הברכות, הוא זוכה ברחל, הוא מתעשר, הוא מנצח את עשו, הוא זוכה לראות בשובו של יוסף , ממנו יוצאים שנים עשר שבטי ישראל. אולם בצניעותו כי רבה, יעקב איננו מאמין כי הוא ראוי להיות קרוב אל השם כאבותיו, ולקבל  בזכותו שלו את עזרת השם. נדמה כי צניעותו מביאה אותו לידי חשש תמידי שמא אינו ראוי לחסדי השם בעבודתו הרוחנית, וכאשר חסדים אלה באים לו, הם באים לו בזכות אבותיו. לעיתים, תיתכן צניעות בעבודת השם, שמגיעה כדי קטנות האמונה. יעקב מבטא את קטנות אמונתו בעצמו כי הוא אכן זוכה להתגלות האלוקית בחלום סולם יעקב, (בראשית כח' טז') הוא מוסיף ונודר נדר להשם דווקא לאחר שהשם מבטיח לו שמירה הגנה וכי יקיים את הבטחותיו לאברהם (בראשית כח' כ') בנדר זה מבטא יעקב חשש, מתוך מחשבה צנועה ככל שתהיה, כי הוא אינו ראוי לכך שהשם יהיה אלוקיו, למרות הבטחתו הנצחית של השם לו ולאבותיו.

בהמשך, יעקב חוזר כהבטחת השם אל ארץ אבותיו אולם הוא חושש מעשו. הפעולה הראשונה שעושה יעקב היא לחלק את מחנהו לשנים כצעד הגנתי. רק לאחר מכן הוא פונה אל השם בתחינה להצילו (בראשית לב ' י – יב ) נדמה כי יעקב מבטא חשש תמידי לחייו ולחיי בני ביתו לפני שהוא פונה אל השם לעזרה . את בטחונו בהשם הוא תולה רק באזכור הבטחות השם לאבותיו. או אז השם שולח ליעקב מלאך להיאבק עמו ובתום המאבק, השם מאשר לישראל על ידי המלאך כי הוא בעזרו וכי הוא נותן לו את היכולת להתמודד עם אלוקים ואנשים (בראשית לב' כט'). אם כך, הלימוד הרוחני מתוך סיפור חייו של יעקב אבינו הוא לימוד חשוב: דווקא מתוך הענווה והצניעות שמגלה יעקב בחייו, צריך יעקב לגלות בנבכי נפשו את האמונה העצמאית בהשם ואת הביטחון בו, כדי להתמודד במאבקים הצפויים לו. אל לו להיכנע לחששות קיומיים המציפים אותו במחשבה כי הוא איננו ראוי להיות קרוב אל השם כאבותיו. ישנו הבדל מהותי בין צניעות הבאה ביחד עם  ביטחון בהשם ובין צניעות שמתלווים אליה חששות קיומיים תמידיים. על האדם היהודי להיות צנוע אך בוטח בהשם ובדרכו תמיד. לאורך הדורות נוכח עם ישראל, כי הדבקות בהשם תהיה רצופה מאבקים רוחניים וגשמיים וכי ניצחון הרוח במאבקים אלה יביא גם לשיפור במציאות החיים.

תגובת יעקב לדרישת יוסף מן האחים להביא למצרים את בנימין

כדי להמחיש את דרכו הרוחנית של יעקב כעולה מן הפרשה, תובא להלן תגובתו של יעקב לדרישתו של יוסף להביא אליו את בנימין מצרימה. זו תגובה המבטאת את המאבק הפנימי המתחולל בנפשו של יעקב בין החשש הקיומי לחיי בנימין ולחייו שלו כהורה, ובין האמונה והביטחון כי זהו רצון השם וכי הכל ממנו.  במהלך התגובה יעקב אבינו  עובר שינוי רוחני.  בראשונה , נכנע יעקב לחשש הקיומי לחיי בנימין, ולחששו הנפשי : "ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם : יוסף איננו ושמעון איננו ואת בנימין תקחו עלי היו כלנה" (בראשית מב' לו') "ויאמר לא ירד בני עמכם כי אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו בה והורדתם את שיבתי ביגון שאולה" (בראשית מב' לח').

מה פירוש מאמרו זה של יעקב לבניו? הגר"א מוילנה מפרש כי בעת שהאיצה רבקה ביעקב לקבל את ברכת יצחק, היא ראתה ברוח הקודש את שלושת הקשיים העיקריים שעתיד להתמודד אתם יעקב : עשו שביקש להרוג את יעקב פיסית, לבן, עובד האלילים שביקש לאבד את יעקב וזרעו רוחנית, והיעלמותו של יוסף בשל שנאת אחיו. היעלמותו של יוסף, שבבסיסה שנאת אחים, היתה הקשה ביותר ליעקב, ובעטיה קפץ עליו רוגזו של יוסף. את הקשיים האלה רומזת רבקה ליעקב ואומרת לו: אלו הם שלושת הקשיים העיקריים בחייך , לא יהיו לך עוד מלבדם, קום ועשה את שנדרש לך כדי להתמודד עם קשיים אלה.

בהתאם לפירוש זה, כאשר יוסף דורש מן האחים שבנימין ירד מצרימה, עושה יעקב את חשבון שלושת הקשיים שהתמודד עימם בחייו: הוא כבר התמודד עם עשו, עם לבן, ועם היעלמותו של יוסף. "עלי היו כולנה" אומר יעקב במשמעות המבהירה כי כל הקשיים כבר באו על יעקב ולא יהיו עוד. למרות זאת אין יעקב מצליח לבטוח בהשם וליתן את בנימין ביד ראובן מתוך החשש הקיומי לחייו שלו ולחיי בנו הצעיר.

בהמשך מתרצה יעקב ומוסר את בנימין ביד יהודה. לא אכנס כאן למשמעותה של הערבות שנתן יהודה להבדיל מזו של ראובן, אך אומר כי  בפעם זאת, מערב יעקב את השם בפניה ישירה. יעקב פונה אל  השם בתפילה : "ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי" בראשית מג' יד') מפרש רש"י : מעתה אינכם חסרים כלום אלא תפלה הריני מתפלל עליכם". ומוסיף רבינו בחיי : דרשו רז"ל לעולם יקדים אדם תפילה לצרה שהרי יעקב קודם ששלח לבנימין הקדים להתפלל.

בכך מגיעה דרכו הרוחנית של יעקב לשיאה. לא עוד חשש קיומי ממאבקים רוחניים וגשמיים, לא עוד קטנות האמונה בעצמי ביחסי עם השם, לא עוד הישענות בלעדית על זכויות אבותי תוך ריחוק העצמי אלא קרבה אל השם הכרה בכוחו האינסופי ובכך שהכל מאתו: הריני יעקב מתפלל עליכם. 

מכאן יש ללמוד על כוחה של התפילה זו שבוקעת רקיעים, זו שהשם חפץ בה, נוסף על זכות האבות הבלתי מעורערת. התפילה בלשון הקודש היא המבטאת קירבה של היהודי אל השם בדרך בלתי אמצעית, היא המביאה את היהודי לנצח בכל מאבק רוחני וקיומי. צא ולמד. 

סיכום

פרשת מקץ נקראת בימי החנוכה, בהם אנו חוגגים את ניצחון המעטים על הרבים. נהיה זה ניצחון  במאבק שתכליתו כולה רוחנית, עבודת השם בבית המקדש. נדמה שלפני שאנו מהללים את ניצחון המעטים והגיבורים על הרבים, עוד לפני שאנו משבחים את הנס ההירואי, ראוי שנלמד מיעקב אבינו מהי הדרך הרוחנית שצריך עם ישראל לילך בה : דרך של התחזקות רוחנית ודבקות בעבודת השם, וראשית להתחזקות רוחנית ודבקות בדרך השם היא התפילה המחברת אותנו בחיבור ישיר אל השם.