סיפור תלמודי:
העיזים של רבי חנינא בן דוסא/ מתוך תלמוד בבלי מסכת תענית

רַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא הָיוּ לוֹ עִזִּים.

אָמְרוּ לוֹ: עִזֶּיךָ מַזִּיקוֹת,

אָמַר לָהֶם: אִם מַזִּיקוֹת הֵן יֹאכְלוּ אוֹתָן דֻּבִּים,

וְאִם לֹא – כָּל אַחַת וְאַחַת תָּבִיא לָעֶרֶב דֹּב בְּקַרְנֶיהָ.

לָעֶרֶב הֵבִיאָה כָּל אַחַת דֹּב בְּקַרְנֶיהָ.

וְרַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא מֵהֵיכָן הָיוּ לוֹ עִזִּים?

אָמַר רַב פִּינְחָס: מַעֲשֶׂה וְעָבַר אָדָם אֶחָד עַל פֶּתַח בֵּיתוֹ

וְהִנִּיחַ שָׁם תַּרְנְגוֹלוֹת וּמְצָאָתַן אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַ' חֲנִינָא בֶּן דּוֹסָא,

וְאָמַר לָהּ: אַל תֹּאכְלִי מִבֵּיצֵיהֶן;

וְהִרְבּוּ בֵּיצִים וְתַרְנְגוֹלִין

וְהָיוּ מְצַעֲרִין אוֹתָם,

וּמְכָרָן וְקָנָה בִּדְמֵיהֶן עִזִּים.

פַּעַם אַחַת עָבַר אוֹתוֹ הָאָדָם שֶׁאָבְדוּ מִמֶּנּוּ הַתַּרְנְגוֹלוֹת

וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ: בְּכָאן הִנַּחְתִּי הַתַּרְנְגוֹלוֹת שֶׁלִּי.

שָׁמַע רַ' חֲנִינָא: אָמַר לוֹ: יֵשׁ לְךָ בָּהֶן סִמָּן?

אָמַר לוֹ: הֵן.

נָתַן לוֹ סִמָּן וְנָטַל אֶת הָעִזִּים.

וְהֵן הֵן הָעִזִּים שֶׁהֵבִיאוּ דֻּבִּים בְּקַרְנֵיהֶן.