סיפור:
כל ניו יורק במעצר/ מארי רוזנבלום

עוד נסיעה שגרתית לניו יורק. הפעם דרך פריז בכדי לחסוך כמה פרוטות. טיסה מפנקת מתל אביב לפריז. המתנה קצרה בשדה התעופה ומשם תשע שעות לניו -יורק. ניו-ארק, ניו ג'רסי. תור ארוך של מאות אנשים להכנס לארץ המובטחת. צרפתים, סינים, רוסים, ישראלים ומי לא.

אני עומדת בתור העצום שמתפתל ומתפתל, שכחתי שאני יכולה לנצל את זכותי לא לעמוד בתור. מחכה. העייפות משתלטת עלי. רוצה כבר לעצור, לנוח, ללטף, לנשק. הגיע תורי. הפקיד סוקר את הדרכון, תמונה, חתימת אצבעות, תודה וביי. מלווה אותי שוטר ליציאה. איזה כבוד הם עושים לותיקים. כל הכבוד!      הם מעריכים את הקשישים.

ואז הוא פונה אלי בטרם הכניסה לאזור המוזוודות .

JUST A  MINUTE,

 PLEASE

 ENTER TO THIS ROOM,

              NO PHON , NO FOOD, NO TALKING, NO, NO, NO

טוב, מה זה הקטע הזה. מה עושים. אני עצורה. למה? מה פתאום? מה עשיתי?

מחכה. מחכה. מחכה.

נכנסת לחדר חקירות. הוא צעיר, גבוה, ענק..

-"שבי בבקשה. למה שינית את שמך? "..... "ככה, כי רציתי."

-"אולי תסבירי בכל אופן"......"   סתם כי רציתי" . השד מתחיל להיכנס בי, מצד שני ההוא לוחש לי תעצרי ! אל תגזימי.....

-מהיכן הגעת? הוא מחזיק בפספורט שלי ויודע.

-למה דווקא דרך פריז?

-למה באת

-לכמה זמן הגעת

-תראי לי כרטיס חזרה. אין לך? למה?

-את לא יכולה להוכיח לי שאת חוזרת

-כמה כסף יש לך

-למי באת

-למה כל כך הרבה פעמים את נכנסת ויוצאת

-מי מחכה לך כאן

-אף אחד? אז את מכירה היטב את הסידורים בניו יורק!

-מה את עושה כאן כשאת מגיעה

-מה עשית במקסיקו

-את אוהבת ג'ז? למה נסעת לאורך המיסיסיפי?

-את עובדת? למה לא?

-למה את לא עובדת

די. די. לא יכולה יותר.

-למה אתה מחזיק אותי כאן? הוא בשלווה "סתם לשיחה קלה."

-אז למה אין שתיה כמו קפה. אני צמאה.

הראיון הארור מסתיים.

-חכי בחוץ בבקשה.

מחכה. בחדר גברים בודדים צעירים ואישה אחת ואני.

משוחררת. בדרך החוצה השטן משתלט עלי. חוזרת לענק  "סליחה, אני סוקרת ארועים ובכוונתי לספר על הארוע הזה. האם אפשר לצלם את המקום?"

הענק שותק, משהו זז בפניו.....לא. לא. אסור. ממש אסור.  ואז שואל, למה לא סיפרת לי שאת כותבת.

הדרכון בידיי. מסתכלת עליו ארוכות. מחייכת . "פשוט לא שאלת".

כבר לא מחפשת שאטל לחסוך כסף.

מונית ומהר.

לא טוב. לא נעים.

אמריקה החופשית. LIBERTY