שיר:
הַמְּעָרָה/ עידית ברק

רַק כְּשֶׁתֵּשֵׁב בַּמְּעָרָה

תָּבִין אֶת הָאִישׁ הַיּוֹשֵׁב בְּתוֹכָהּ

אַתָּה קוֹרֵא לוֹ צֵא.

וְהוּא אֵינוֹ יוֹצֵא.

הָעֲנָנִים עוֹצְרִים, צִפּוֹר פָּסְקָה מִמְּעוֹפָהּ,

אֲפִלּוּ הַבְּרוֹשִׁים מַרְכִּינִים רֹאשָׁם,

צוֹעֲקִים.

וְהוּא אֵינוֹ יוֹצֵא

וְאֵינוֹ בָּא.

אַתָּה מִתְקָרֵב לְאַט.

נִכְנַס וּמִתְיַשֵּׁב לְיַדוֹ

הוּא מוֹשִׁיט לְךָ אֶת יָדוֹ וְאוֹמֵר:

כַּמָּה יָפִים הֵם הַדְּבָרִים שֶׁלֹּא אָמַרְתָּ.