סיפור תלמודי:
עדשים וחטים/ מתוך מדרש שמעוני תהילים 

מַעֲשֶׂה בְּרַ' יוֹנָתָן שֶׁהָיוּ לוֹ עֲדָשִׁים מְצַפְצְפוֹת וְהָיָה לוֹ קָרוֹב בְּעִיר אַחַת.

יָרַד אֶצְלוֹ.

אָמַר לוֹ רַ' יוֹנָתָן: עֲדָשִׁים אֲנִי מְבַקֵּשׁ, יֵשׁ מֵהֶן בָּעִיר?

אָמַר לוֹ: הֵן.

אָמַר לוֹ: מִכַּמָּה?

אָמַר לוֹ: מִכָּךְ וְכָךְ, וְכָל זְמַן שֶׁתָּבוֹא אֲנִי נוֹטֵל לְךָ.

לְיָמִים הָלַךְ רַ' יוֹנָתָן לָעִיר לְבֵית קְרוֹבוֹ, שָׁאַל עָלָיו,

אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: בַּשָּׂדֶה הוּא.

הִמְתִּין לוֹ וְלֹא בָּא.

שָׁאַל לְאֶחָד מִבְּנֵי הָעִיר: יֵשׁ כָּאן עֲדָשִׁים?

אָמַר לוֹ: לָאו, חִטִּים יֵשׁ כָּאן.

אָמַר לוֹ: עֲדָשִׁים אֲנִי מְבַקֵּשׁ.

אָמַר לוֹ: נוֹטֵל אַתָּה מִכָּךְ וְכָךְ?

הִרְבָּה עָלָיו אֶת הַדָּמִים יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאָמַר לוֹ קְרוֹבוֹ וְנָטַל הֵימֶנּוּ.

בָּא קְרוֹבוֹ מִן הַשָּׂדֶה,

אָמַר לוֹ רַ' יוֹנָתָן: וְלֹא אָמַרְתָּ לִי שֶׁכָּך וְכָךְ הָעֲדָשִׁים? הֲרֵי הוֹסִיפוּ לִי יוֹתֵר מִמָּה שֶׁאָמַרְתָּ לִי!

אָמַר לוֹ: שֶׁמָּא עֲדָשִׁים אָמַרְתָּ לָהֶם?

אָמַר לוֹ: הֵן.

אָמַר לוֹ: אִלּוּ אָמַרְתָּ לָהֶם: "חִטִּים אֲנִי מְבַקֵּשׁ", הָיוּ אוֹמְרִים לְךָ: רְצוֹנְךָ בַּעֲדָשִׁים?

עַכְשָׁו שֶׁאָמַרְתָּ:"עֲדָשִׁים אֲנִי מְבַקֵּשׁ," אוֹמְרִים לְךָ: רְצוֹנְךָ בְּחִטִּים?

לְכָךְ נֶאֱמַר: "שָׁוְא יְדַבְּרוּ אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ" (תהילים יב, ג).

רַ' חִיָּא צִפּוֹרַאי הָלַךְ לִקַּח חִטִּים מִסּוּרָא,

אָמַר לוֹ רַ' יוֹנָתָן: כְּשֶׁתְּהֵא מְבַקֵּשׁ חִטִּים, הֱוֵי אוֹמֵר: שְׂעוֹרִים אֲנִי מְבַקֵּשׁ,

וּכְשֶׁתְּהֵא מְבַקֵּשׁ שְׂעוֹרִים, הֱוֵי אוֹמֵר: חִטִּים אֲנִי מְבַקֵּשׁ – וְלֹא יַעֲלוּ לְךָ אֶת הַשַּׁעַר.