מרלון ברנדו הגיח מולה מדפי הפייסבוק. צילום בשחור לבן עיטר את עמודו. מריה שניידר נדדה בין עמודים ותמונתו צצה ועלתה פעם אחר פעם. פרגיות היו בשפע בשטח ומרלון ברנדו גילה חולשה דווקא לנשים עסיסיות שבשרן ידע אהבים. נשים בשיא שנותיהן הטריפו אותו. ואצלה בעמוד היו תמונות בשפע. הוא טייל בתמונותיה הלוך ושוב, תמונות פרופיל רבות סחררו את מוחו. עיניים טובות למריה.
יום אחד פרסמה תמונה שהתפרשה לשני פנים, התבונן וראה את ברכיה נוגעות לא נוגעות זה בזה. ושוב התבונן בתמונה והנה הוא רואה את שדיה הבשריים מול עיניו. ״למה התכוונת?״ חוסר הידיעה הטריף אותו והוא העז לפנות אליה. ולמריה היו כללים במרחב הווירטואלי כמו בחיים היא עושה רק מה שבא לה. לא ישכנעו אותה מילים יפות והיא לא תיפול ברשת אלא אם כן היא באמת רוצה.
גוזלית כבר לא הייתה ותעתה לא אחת בדרכה והנה עכשיו כששערה התארך ופניה לא הסגירו את גילה היא תתעתע בנפשו של ברנדו. גופה איבד את מוצקותו ותעתע בה. ברוחה הייתה בת עשרים מקסימום בת עשרים וחמש וזה שמרלון פנה אליה בשאילתא עורר את חושיה. היא תזרום עמו, תניע את משב הרוח שחודר ממנו וגם תקפיא אותו מדי פעם.
קמה סערה ביניהם הזה. מעגלים מעגלים שהתרחבו בתוך לבם. ככל שצמחו המשיך לשאול אותה שאלות, הסב את תשומת לבה אליו. בין לבין המשיכה בעבודותיה, והוא ניסה פיתיונות נוספים. הזר רצה להראות לה איברים אינטימיים, כמו בסרט הטנגו האחרון דמיין כבר את שניהם סגורים בחדר במלון מאבדים את עצמם לדעת מעונג. והיא לא רצתה משהו שלם אלא חלקים קטנים של התעוררות. מצצה את מוחו עד כדי טירוף. הרעיון להחליף תמונות חלקיות בא ממנו. הוא התחנן לראות את שדיה, תמונת הברכיים המתקרבות נשארו חרוטים בדמיונו ומשהתגברה תשוקתו זירז אותה להעז.
הדגדוג הזה שתבצע משהו אחר התפשט בידיה ולא האמינה באיזו קלות אחזה במצלמה ועברה לצילומי סלפי של אברי הגוף. חולצתה הירוקה עטפה אותה ומחשוף לא היה בה אולם היא משכה את החולצה והצמידה את הטלפון בכיוון החזה חושפת את פתח החזה. נקודות חן קפצו לצילום ובשרה קפא בצילום. הנה צילום אחד יצא לדרך. גם מרלון ברנדו החל לצלם את כפות ידיו, הוא צילם את הזרועות, את כפות הרגליים ומריה מולו דגמנה לק אדום בכפות רגליה. היא חיפשה זויות שיראו אותה ברגעי החסד.
יום או יומיים חלפו והם בסערה נושפים להט זה אל זה. את תמונתו היא דחקה. התשוקה אינה זקוקה לפנים.
